פנים בהמון (2011) Faces in the Crowd
בסרט פנים בהמון מילה ג’ובוביץ’ מגלמת את אנה מרצ’נט, אישה צעירה המאבדת את המודעות והיכולת שלה להבחין בין פנים של אנשים. היא לומדת שהאדם שגרם לתאונה שלה הוא אחד הפושעים המבוקשים ביותר, הידוע בשיסוף גרונות של קורבנותיו, ואז אנס אותם תוך כדי בכי. אנה חוזרת הביתה לילה אחד, עדה לאחד מרציחותיו של הפסיכופת.
במצב של הלם היא מנסה לברוח, אך החבר שלה מתקשר אליה ברגע הלא נכון. נרדפת על ידי הפושע, היא נופלת למים מגובה רב וחובטת בראשה. היא מתעוררת בבית החולים ללא יכולת לזהות פנים של אנשים וחמור מכך, היא נחרדת לראות שהם משתנים בכל פעם שהיא מזיזה את מבטה.
היא לומדת בתדהמה שהיא תשאר עם האנומליה הזו עד סוף חייה, אבל היא מנסה שיטות שונות כדי להקל על חייו. הבעיה הגדולה ביותר היא ההכרה בפניו של הפושע, שכן הוא האדם היחיד שהצליח לראות אותו ויכולה לסייע בפתרון התיק. לרוע המזל, אנה לא יכולה לעשות זאת ככל שתרצה, וזו הסיבה שהפושע לועג לה בכך שהוא משחק עליה כל מיני טריקים.
פנים בהמון לצפייה ישירה, הסרט המלא דובר אנגלית וניתן להגדיר כתוביות בעברית.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של אלון לסרט פנים בהמון
פנים בהמון זה סרט פסיכולוגי חזק מאוד, מתח, מסתורין, מותחן, דרמה! זה לא באמת אימה, הסרט הוא יותר פשע, תעלומה, ולקראת הסוף אפשר לומר שזו דרמה, כי לא השוטר ולא המאהב הראשון נשארו, שניהם נהרגים! ממש אהבתי את הסרט! עדה לרצח שביצע רוצח סדרתי, אנה (מילה ג’ובוביץ’) מתעוררת מהלם עם מחלה נדירה, פרוסופגנוזיה. היא לא מסוגלת לזהות את פניהם של אנשים קרובים אליה. כל האנשים הקרובים אליו נראים זרים, ואחד מהם יכול להיות הרוצח. אנה, מבועתת מהרעיון הזה, כבר לא יודעת על מי לסמוך וממי להיזהר.
הנושא של חוסר יכולתו של העד לפשע לזהות את הרוצח אינו חדש, ומופיע במספר סרטים שבהם הוא מוצדק בדרכים שונות, החל מהפחתת חושים ועד אובדן זיכרון. עם זאת, מעולם לא נתקלתי במקרה דומה לזה שנתקלתי ב”פנים בקהל”, והרעיון של חוסר יכולת שכזה נראה לי מזעזע. התסריט מנצל את התחושות המופקות מהמצב המוזר הזה, בדומה למשחק של חתול ועכבר שבו הפושע חש את הסיפוק הסדיסטי של לענות נפשית את הקורבן שאינו יכול לזהות אותו כי פניו משתנות כל הזמן.
הספק יוצר מצב קבוע של פחד, שממנו הדמות מנסה להימלט לצמיתות על ידי מעקב אחר ציוני הדרך שלו. אני רואה דרך קבע מעבר למסך את הבלבול, חוסר התקווה, הפחד והייאוש של אנה, שמילה ג’ובוביץ’ יוצרת לה דיוקן מטריד ואמיתי למדי. ככל שהפעולה מתעצמת, הבלבול מתחיל והטעויות מתחילות להיערם כדי שהקטעים האחרונים יקבלו מלודרמה מוגזמת. הסרט היה יכול להיות טוב יותר אם היה לו תקציב גדול יותר ובמאי מנוסה. זה גם לא רע.
המשחק של השחקנים יוצא דופן, החל מיחס החוקר הקר, מחושב, נחוש וללא רחמים על סבלו של הקורבן, לגילוי הפושע ועד למסרים הסנטימנטליים שמשדרת השחקנית בתפקיד הראשי שהם מאוד חזק ומציאותי ואם היינו צריכים לרשום רק שתיים מהסצנות שבהן עובדה זו מתרחשת, אחת מהן הייתה הסצנה שבה בהיותה אצל הפסיכולוג היא עוברת את המבחן אליו היא נתונה, ומצליחה לזהות “חלוק נחל”. “מתוך ערימת חלוקי נחל, הרגש שהועבר המסמל, בין היתר, את שמחת הלידה מחדש של התקווה האבודה, והסצנה השנייה, בה היא מביטה במראה, לאחר התאונה, וסועת את פניה, מצליחה דרך פעולת פעולה להעברת הייאוש, השנאה, חוסר האונים וחוסר התקווה של הדמות במצב שנראה חסר תקווה.
סיפור האהבה, מהחלק השני של הסרט, ממומש להפליא, אך מצד שני, הסיבות העומדות בבסיס הקשר שלו נראות, מנקודת מבט אתית ומקצועית, קצת לא מוסרית, מה שנותן דוגמה שלילית לזוגות אשר, ברגע נתון בחיים, אני עוברת רגעים של קושי.
ברגעים מסוימים פעולות הסרט נראות צפויות, אך במקום זאת הפתרון שנבחר על ידי התסריטאי כדי לחשוף את הפושע האמיתי הוא מוצלח למדי, אם כי ברגע מסוים בסרט מנחש זהותו על ידי הצופה בקולנוע בסבירות גבוהה מאוד, כך שמירה על מידה סבירה של ספק, ולפיכך מתח, עד הסוף, כאשר למעשה מציגים לנו את הנבל האמיתי.
הסוף משמח מאוד, מקל על האכזבה שנוצרה ממה שקורה לכמה דמויות ומשאיר, במוחו של הצופים בסרט, קורטוב של נוסטלגיה.
זהו סרט שנעשה על פי רעיון מקורי, אפילו טוב מאוד כי הוא מציע אפשרויות מרובות לפיתוח הפעולה ולמרות שיש מקום לשיפור, דרך העשייה יכולה להיחשב כהצלחה ובגלל זה אני נותן 4 כוכבים מתו 5..
