אמילי (2001) Amelie
אמלי הייתה ילדה שונה, לא הייתה ילדה קטנה כמו כל אחת אחרת. אמא עצבנית ולחוצה כל הזמן. האב, רופא, נגע בה רק כשערך את הבדיקה הרפואית החודשית שלו. לאמלי היה רק חבר אחד – דג קטן מתאבד. אז אמילי ראתה את הדג האדום הקטן והאהוב עליו מחליק ונעלם לתוך תעלה של הסיין, ואז ראה את אמו גוססת על המדרכה של נוטרדאם, ואת האב המדוכא שופך את כל חיבתו על גמד גן.
סיפורה המקסים של ילדה, שלא הצליחה להסתגל למציאות העולם הסובב אותה, יצרה יקום משלה, שבו כל דמות, בנאלית במהותה, מקבלת הילה כמעט מיתולוגית, של סיפור, ושם אפילו האירוע הכי לא משמעותי יכול לגרום לשינויים גדולים בחייהם של המעורבים…
שם הסרט: Le fabuleux destin d’Amélie Poulain
אמילי לצפייה ישירה, הסרט המלא דובר צרפתית – אפשר להגדיר כתוביות בעברית
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט אמילי
סיפור מקורי, דמויות מעניינות, מגולמות על ידי שחקנים מוכשרים, תדמית יוצאת דופן ומלבד כל זה, הפסקול של יאן טירסן. לכן, שילוב ייחודי ומוצלח.
סימפוניה בדימויים וצלילים של אהבה והמאבק להגשמת חלומות. בפריז אידיאלית, צעירה רגילה רוצה לקבל אהבה, ואף יותר מכך, לעזור לקרובים אליה (כמו גם לאנשים שהיא פוגשת במקרה) להיות מאושרים, לעזור להם מהצללים – לממש את חלומותיהם ולהרוויח אמון בעצמם.
אין לי מילים לתאר את הסרט הזה, אני כל כך נלהב, ואני רוצה שכולכם תצפו בו ותרגישו מאושרים כמוני כשאני רואה אותו. פתחו את לבכם ותהנו מזה; תחיו את חייכם ואל תבזבזו אותם בהשלה את עצמכם בדברים חומריים שהם חולפים.
כשראיתי את “אמלי” את יכולה למצוא את עצמך אם יחד עם הפיכחון של החזית שאת צריכה ללבוש כל יום – חלק – גם שמרת על הטירוף והחלום המתוק המר שיכול להתאים רק בספרים או, אם לא, לפחות לקבל שיעורי הרהורים בעלות נמוכה. ל”אמלי” יש שירה. לבן. בלי מקצבים וחרוזים – יותר מדי קונבנציונליות לדמות כזו, בלי יומרות של שיר היסטורי או שיעשה היסטוריה (למרות שהקהל והקבלות יכלו להכחיש זאת) רק מוזיקה מושתקת עם מבטאים קומיים כדי להסיח את תשומת הלב יותר מדי שניתנה ל- מרקם שיער הג’ינג’י מהשורה הראשונה.
“אמלי” הוא סרט שאפשר לראות לבד. אתה יכול לבכות ולצחוק בלי להרגיש צורך בחברה, הוא עצמו מלווה אותך. זה כמו כל סרט אנימציה של דיסני, אתה נהנה מכל פרט ופרט אבל אתה לא מרגיש צורך לומר “תראה, תראה את האף האדום של הגמד…!”. ההערות הבאות מבוססות על התיאוריה: “זה נורמלי שראית שפשוט לא היית מתעלם מהיבט כזה ואם כן, אז לך לראות את זה פעם נוספת!” זה בדיוק ההיפך ממה שנקרא סרטי פעולה, שיש לצפות בהם בקבוצה הומוגנית של חובבי הז’אנר, כי אם הם לא מופקים בזמן פעולות האיבה, ההערות הופכות תפלות כמו “הוא בטח היה מאוד נפגע מהאגרוף שקיבל בחלק הראשון של הסרט בדקה השש עשרה כשהיא עדיין מאופרת טרי – לא שזה גם לא היה בסוף!”. הם מאבדים את כל הסירופ שלהם שעה לאחר החילוץ האחרון של הגברת באננגיה.
אל תצפו שזה יכבוש אתכם אם אתם מהטיפוס הריאליסטי-סקפטי שמעדיף טנגו קצר עם תנועות מדויקות על ואלס ארוך עם גלים ולמה לא, שינויים של בני זוג.
אמלי גדלה והפכה למלצרית במונמארטר, בבר המנוהל על ידי רקדנית קרקס לשעבר. חייה של אמלי פשוטים: היא אוהבת לשבור את הקרום של קרם סוכר שרוף, לזרוק חלוקי נחל לנהר הסיין, להתבונן באנשים ולתת לדמיון שלה להשתולל. החיים שלה נראים משעממים, אבל בסדר. עד שיום אחד, כשהוא מגלה קופסה ישנה עם זיכרונות ילדות של מישהו שלא מכירה. ואז הכל משתנה. המשחק של אמלי מתחיל.
אמלי לא יכולה לשכוח היום שבו החליטה שיש לו משימה בעולם הזה: לשנות את חייהם של הסובבים אותו. היא ממציאה כל מיני תחבולות כדי להתערב בלי ידיעה בקיומם של הסובבים אותה. ביניהם, הסבלנית שמבלה את ימיה בשתיית יין פורט, בטטה עם כלב מפוחלץ, ג’ורג’ט, מעשנת היפוכונדרית, או שכנתה של אמלי המכונה “איש הזכוכית”, שחיה רק באמצעות ותקים.
אמלי תשחרר את חברתה ממערכת יחסים בעייתית עם בחור שיזרוק אותו לתשוקה מטורפת למישהו אחר. היא תגנוב את גמד הגן של אביה ותשלח אותו למסע. היא תכתוב מכתבי אהבה לאישה מגבר שלעולם לא תכיר.
אבל אמלי מתהפכת כשהיא פוגשת ילד מוזר, נינו קווינקמפואה. מועסק זמנית ב”רכבת רפאים” ובחנות למבוגרים. נינו אוסף את התמונות שנזרקות מסביב למכונות הצילום ומנסה נואשות לאתר זר שאת תמונותיו הוא מוצא בכל מקום, כאשר משימתו משתבשת מהפגישה עם אמלי.
אמלי מוקסמת מנינו, אך מעדיפה לשחק איתו מחבואים במקום לחשוף את זהותו האמיתית. לאחר מספר ניסיונות להתקרב אליו, הוא משנה את דעתו. למרבה המזל, “איש הזכוכית” הצופה בה דרך משקפת יודע שהמשחק לא מספיק לאמלי ודוחף אותה לזרועותיו של נינו.
ללא ספק 5 כוכבים
