יומנה של אנה פרנק (2009) The Diary Of Anne Frank
בכל העולם מוכר יומנה של אנה פרנק, סיפורה המרגש של אנה פרנק, יהודייה קטנה שמתה בגיל 16 במחנה נאצי ושביחד עם משפחתה ועוד כמה אנשים הסתתרו בעליית הגג של בניין במשך שנתיים כדי להימלט של רדיפות נאצים.
אנה פרנק התפרסמה בזכות היומן שניהלה בזמן שהוסתרה ובו רשמה את כל מחשבותיה ורגשותיה לגבי כל המתרחש סביבה. הסיפור עצמו מזעזע והסרט מצליח לשחזר את האווירה הקלסטרופובית והמעיקה, את התסכולים של מי שנאלצים לחיות מוסתרים, את המחסור שהם סובלים בשקט מחשש שיתגלו, היעדר מקום פרטי והצורך בפרטיות שיורגש במלואו. סביבה בה הם ניזונים רק בתקווה שהמלחמה תסתיים יום אחד. מנקודת מבטי, זהו סרט שיש לראותו ולהוקיר אותו .
יומנה של אנה פרנק סרט מלא לצפייה ישירה ללא תרגום לעברית – כתוביות ודובר אנגלית
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט יומנה של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק הוא סרט ביוגרפי מעולה ומרשים. הסרטים על העם שלנו שנטבח בשואה נוגעים בצורה המקסימלית בצד הרגיש שלי. בני משפחת פרנק היהודית (אוטו, אדית, מרגוט ואנה) ויתרו על אזרחותם הגרמנית כשהתיישבו באמסטרדם (הולנד) ב-1934. ככל הנראה, אם לא היו מוותרים על אזרחותם הגרמנית, הם עדיין יחיו יחד זמן רב לאחר מלחמת העולם השנייה. אבל לא הייתה להם דרך לדעת מה עומד להמתין להם.
אחרי שהגרמנים כבשו גם את הולנד הם הסתתרו מהנאצים לאחר שעזבו את ביתם באמסטרדם, בקומה הראשונה של הבניין שבו נמצא משרד החברה בראשות אוטו פרנק. הם התיישבו שם, והצטרפו לאחר שבוע למשפחה יהודית נוספת, הוואן פלס, ואחריה חבר משפחה נוסף, רופא שיניים, היהודי פריץ פפר. בסך הכל 8 אנשים, קצת צפוף אבל עדיין נוח.
אנה פרנק נולדה למשפחה של יהודים גרמנים, אנה פרנק חיה כמעט כל חייה בהולנד, שם מצאו הוריה מקלט מחשש לנאציזם. בין השנים 1942-1944, בתקופה המתוארת ביומנה של אנה, משפחת פרנק וחבריהם לא עזבו את מקום המסתור שבו קיוו שיצליחו לשרוד עד סוף המלחמה. מילדה קטנה ביישנית, אנה הפכה למתבגרת רגישה, צלולה וחכמה מאוד במשך שנותיה.
אולם באוגוסט 1944 התגלו כל תושבי הדירה ונשלחו למחנה הריכוז. רק אוטו פרנק, אביה של אנה, שרד והוא גם פרסם את יומנה של בתו. הילדה מתה מטיפוס בגיל 15, שבועיים בלבד לפני שחרור המחנה. הילדה שהיה יכול להפוך לסופרת גדולה, הפכה לקורבן המפורסם ביותר של השואה ולקולו של דור שלם.
הסיפור עצמו מזעזע, והסרט מצליח לשחזר את האווירה הקלסטרופובית, המעיקה, את התסכולים של הנאלצים לחיות בנסתר, את החסרים שהם סובלים בשתיקה מחשש שלא יתגלו, חוסר המרחב הפרטי והצורך ב הפרטיות המורגשת במלואה – סביבה שבה הם ניזונים רק מהתקווה שהמלחמה תגיע יום אחד לסיומה. מנקודת המבט שלי, זה סרט שחייבים לראות ולהוקיר בגלל אותה חוכמה שמסתתרת מאחורי כל ממצא של מחבר היומן הקטן.
אני לא יודע כמה קראו את ספר “יומנה של אנה פרנק”, אבל אני ממליצה לכולם לקרוא אותו כדי להבין מה המשמעות של פשיזם, גזענות או חוסר סובלנות ומהן הסכנות שממשיכות לרחף מעל החברה האנושית: חוסר של חינוך, רוע, אנוכיות ואדישות כלפי בני האדם. היומן ילמד אותנו איך לחזור להיות אנושיים ולהילחם על ערכים אוניברסליים.
חמישה כוכבים כי אין יותר.
28 בפברואר 2022 @ 21:01
קראתי את הספר וראיתי עכשיו את הסרט. לא חשבתי שהוא מוצלח במיוחד. הרבה דיבורים. נוסף על כך, הסרט גם מאוד ארוך ומעייף.
הבית בו גרה אן פרנק הוא מוזיאון וניתן לבקר בו אם נוסעים לאמסטרדם, לא ביקרתי בו.
כדאי שתדעו שהופיעו הרבה ספרים על השואה וקראתי כמה. אין ספק שהיה גם המעיק והמכוער ביותר עבור מי שחיו בה.
14 ביולי 2022 @ 9:25
בעיני, זה סוג של יצירת מופת קולנועית! סרט שיכול להימשך אפילו שלוש שעות, בלי שנייה אחת של שעמום, וסיום של כעשר דקות, רבע שעה, שנותן לך “עור ברווז”
19 במרץ 2023 @ 15:38
יומנה של אנה פרנק, היהודייה ההולנדית המתבגרת הוא סרט מאוד מרגש. הבחורה הסתתרה עם משפחתה במשך שנתיים בבית באמסטרדם, לפני שנתפסה, גורשה ונרצחה באושוויץ, נותר עד היום אחד הסיפורים המזעזעים ביותר על השואה.