ולאד צפש (1979) Vlad the Impaler
סרט רומני עם תרגום לאנגלית ואפשרות לכתוביות בעברית, סרט היסטורי על מלך ולאד צפש שהפך להיות לדמות המוכרת של דרקולה. הסרט מציג רק את העובדות ההיסטוריות בלי לקשור אותו לאגדת הערפד. בתקופת שלטונו הראשון, ולאד צפש מגבש את כוחו להגן על עצמאות המדינה בכפיפות כפולה: נגד הפורט ונגד ממלכות הונגריה. העשירים, שלא היו מרוצים ממדיניותו, מרדו. ולאד מגלה את זה ונעזר בעונש אכזרי: “שיפוד” האנשים שמתנגדים לו וגם לפושעים.
לאחר שלוש השנים הראשונות לשלטונו, תוצאות מדיניותו של ולאד טפס נושאות פרי, המדינה מטוהרת מגנבים ובוגדים, האנשים אוהבים אותו. אולם, בהענשת השליחים הטורקים שהגיעו לגבות מחווה, ולאד צפש מעורר את כעסו של מוחמד, שיוצא להעניש את הסוררים.
ולאד צפש לצפייה ישירה, הסרט המלא דובר רומנית עם תרגום לאנגלית. בסרט זה ניתן להגדיר כתוביות בעברית
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של דימה לסרט ולאד צפש
קודם כל אני חייב לומר שאני דובר רומנית למרות שעליתי ממולדובה (לאלא שלא יודיעם, שם אומרים שזאת שפה מולדבית למרות שזה ממש רומנית). אספר לכם כמה מהתרשמויות שלי מסצנות המלחמה בסרט שממש ברמה טובה.
ביוני 1462 המחנה הטורקי נרגע, רק השומרים עדיין הסתכלו. הטורקים, עייפים מכל כך הרבה צעדות מתישות אך גם מהתקפות הזועמות של אנשיו של ולאד שהטרידו אותם ללא הרף, ישנו באוהלים מבלי לחשוד במה מצפה להם. אי שם הלאה, ולאד התקדם באיטיות רכוב על סוס, מלווה באביר השריון ז’אן ד’אוסאו, קסאלום האמיץ, מפקד משמר הוויוודה, הסטרוסטל נצ’יפור קאלימאן שנשלח על ידי סטפן הגדול לעזור ולאד, אז הקפטן ניגו ויון זימברול. אחריהם התקדם הצבא הקטן של עד שבעת אלפים פרשים, חלקם עם חרבות בנדן, אחרים עם חצים וקשתות או בחניתות, ולרבים מהם היו לפידים בידיהם הימניות.
ולאד עצר לכמה רגעים כדי לתת את פקודות הקרב האחרונות. (דיאלוג דמיוני לאחר מכן): “אלה שמפחדים מהמוות, צריכים להישאר כאן!”–“לא מריה טה, קח אותנו להילחם כדי להגן על המדינה שלנו!! “–“אז, בוא נתחיל!” ולאד הוא לקח הוציא את חרבו ונתן דורבנים לסוס הלבן שלו “ויפור” שהתחיל לדהור. כל הפרשים הדליקו את הלפידים והתקרבו למחנה הטורקי כמו הוריקן הרסני. הראשונים שיצאו מאוהליהם צפו באימה ב”הוריקן” המוות הזה שהתקרב אליהם ללא הרף… כשהם התקרבו מספיק למחנה העות’מאני, השורות הראשונות של פרשי הוויווד השליכו את הלפידים הבוערים שלהם עם כל האנרגיה שלהם כלפי הטורקים וכך הרבה אוהלים, קרונות וחפצי קמפיין אחרים החלו לבעור. ולאד קרע בחרבו את אוהל ה”פאשה” ואז, בזה אחר זה, את אלה ששמרו עליו, ואז נתן פקודה לחלק מטייסות הפרשים שלו לרסק את כל העות’מאנים שהצליחו להתחמש וכן ה”יחידות” האפשריות שיכלו להיווצר כתוצאה מהקרב. במחנה נשמעו יותר ויותר קריאות הכאב והעזרה של הטורקים וכן אלה של התקפה ועידוד מאנשיו של ולאד, שעשו סנסציה של ממש, לצד ולאד, האביר ז’אן ד’אוסאו. , אחרי שמגן על עצמו עם המגן אז פגע בחרבו בצורה נחרצת בכל אלה ששמע מדברים “טורקית”. להקת אצ’יני הגיעה לעזור לאלה שעדיין באוהלים, פשוט “נופצה” תוך זמן קצר והפכה לאחד עם האדמה, על ידי פרשי הארץ הרומנית, להוטים לנקמה ולחופש. אז נמחצו גם חלק מהספאים מהפרשים של הסולטן מוחמד, בזמן שהם חיפשו נואשות את נשקם וסוסיהם. מכל מקום יכלו לשמוע קריאות לעזרה, קריאות קרב, שכנות של סוסים, חרבות מתנגשות זו בזו,…
דהירת סוסים. בכל המחנה הטורקי ניתן היה לראות להבות, עשן, גופות, דם, חרבות מוצלבות, מבטים זועמים,… כל הטבח האמיתי הזה, שבו ניסו ולאד ופרשיו להגיע לאוהל הסולטן מוחמד כדי להרוג אותו או לקחת אותו. אותו אסיר. אבל לאט לאט החל המחנה הטורקי להתעורר,… נשמעו פקודות, פקודות ברורות, התארגנות מחדש של כוחות… “ג’ניסרים סוריים”, הידועים גם כ”ספאהיוגלאנים”, חמושים היטב בלוחות, שריון, הובאו אל לעזור לסולטן ולנשק של הטובים ביותר.
הם עושים “קיר” מול האוהל של מוחמד. טפס פגע באכזריות בג’ניס הסורי הראשון שהופיע בדרכו ולידו, הקברניטים נחיפור קלימן ויון זימברול נפלו בחרבותיהם שנעשו בבתי המלאכה המפורסמים של בראשוב, את כל אלו שאיימו על שני ה”אגפים” של הוויוודיה. קפטן ניגו והאביר ז’אן ד’אוסו נלחמו גם הם ללא הרף, השניים סיפקו לוולאד גם את החלוץ וגם את האחורי. קסאלום האמיץ, מפקד המשמר, מיהר בדהירה עם חרבו מונפת על אוהל סמוך, אבל…לאחר כמה רגעים הוא יצא חיוור, מלא דם ונפל…קפטן יון זימבלול מיהר לעבר העזרה שלו…קסאלום, הוא היה מלא פצעים, נוקב בחרבות,…אפילו כל הגוף שלו היה פצע ענק… (דיאלוג דמיוני) –” ג’ון, אני לא יכול להמשיך איתך!. ..עזוב אותי כאן!. ..אתה, לך למריה שלו!… “היסטוריונים אומרים שקסאלום האמיץ ניסה להגיע לאוהל של הסולטן מוחמד, אך לרוע המזל הוא הגיע לאוהל של “פאשה” והיה לחתוך בחרבות. ולאד הרגיש שהתקפה שלו נחלשה בעוצמתה ומיד נתן הוראה לסגת, שגם היא הייתה מאורגנת היטב. תוך זמן קצר ייכנסו כל רוכביו ליער. בבוקר נכנס המחנה העות’מאני, כל הניצולים ספרו את ההרוגים והפצועים. התוצאה שמציעים אפילו היסטוריונים היא ממש מדהימה: למעלה מ-18,000 טורקים, הרוגים ופצועים… במחנה השני של ולאד טפס, אלף מהפרשים הרומנים לא יכלו לחזור הביתה. זה גם נורמלי שהסולטן מוחמד, שהתרשם ונחרד ממה שקרה, אמר את המילים (אני מצטט מהסרט): “אני לא יכול לקחת את המדינה מאדם כמו ולאד טפס…!” כאן אני צריך להעיר נקודה . זה היה רק דמיון של משתמש חדש ואוהד את האתר שלך. אם הייתי הבמאי או התסריטאי, אולי… אבל גם אני אהבתי מאוד את הסרט ולא היה סיכוי שהוא חסר באוסף שלי.
אני מעניק לסרט זה שמאוד אהבתי ציון מקסימאלי
