קנדימן (2021) Candyman
קנדימן הוא סרט האימה המשך שפעולתו מתרחשת בשכונת קבריני גרין בשיקגו, שם החלה האגדה. תושבי השכונה תמיד היו מאוימים על ידי סיפור שהתפשט בקהילה על רוצח על טבעי עם יד קרס, שהופעל בקלות על ידי מי שמעז לחזור על שמו חמש פעמים במראה.
כיום אמן חזותי בשם אנטוני מק’קוי וחברתו, מנהלת גלריה לאמנות בשם בריאנה קרטרייט, עברו לדירה מפוארת בשכונת קבריני שאינה ניתנת לזיהוי כיום.
אנתוני, סתום בקריירה שלו ומייאש לשמור על מעמדו בעולם האמנות בשיקגו, מתחיל לחקור באמצעות ציורים פרטים מקאבריים המבוססים על סיפורו האמיתי של קנדימן, פותח ללא ידיעתו דלת לעבר מורכב ומשחרר את הגל המחריד שאליו להעמיד אותו פנים אל פנים עם גורלו שלו.
קנדימן לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא עדיין ביוטיוב.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של יונתן לסרט קנדימן 2021
כאשר צפיתי בסרט קנדימן הראשון הייתי ילד ובאמת הוא הפחיד אותי. הסרט החדש נחמד אבל כבר לא כל כך מפחיד, אולי בגלל שהתבגרתי…כאשר האגדה האורבנית של הרוצח קנדימן מופעלת, הרוח הנקמנית עם וו במקום ידו מופיעה ונשארת עם דם. אבל מי, ובעיקר מדוע, ינסה דבר כזה?
הולדת אגדה
בסרטו המקורי של ברנרד רוז משנת 1992, מעובד מסיפור קצר שכתב קלייב בארקר, סטודנטית שכותבת את עבודת הגמר שלה על אגדות עירוניות מתעניינת בפוטנציאל של מיתוס קנדימן זה, שהופיע בשכונת הגטו קבריני גרין בשיקגו. האגדה מספרת שבנו של עבד בסוף המאה התשע עשרה הפך לצייר פופולרי בקרב הלבנים העשירים, אך כאשר נקרא לצייר את דיוקנו של בתו של איש כה עשיר שאיתו היה לו חוסר מזל ליפול. אהבה, האמן נרצח. סדיזם ספציפי לדרום הפראי של KKK.
ומהמוות הכל כך מוכר הזה ועד קנדימן, כל מה שהיה חסר הוא האינסטינקט של אנשים למיתולוגי ולזלזל בכל מיני סיפורי אימה. כדי להחיות את המתים, לקרוא להם לרוחות נקמניות. כפי שקורה לסטודנטית הלבנה והבלונדינית שחוצה את רף גטו קבריני גרין ומעמידה בסכנה את חייה בסכנה לטעם המיתוס הזה, לברר כמה שיותר ולכתוב יצירה של כיתה י ‘. ובעיקר לצעוק “קנדימן …” חמש פעמים מול המראה כדי לוודא שהמיתוס אמיתי.
הסיפור ממשיך
ההמשך האחרון של הסיפור, שהתפרסם אתמול בבתי הקולנוע, ראוי להוצאה מלאה. זיכויי הפתיחה הם מהטובים שראיתי: כמו צפייה ממכונית נעה, גורדי שחקים בשיקגו מביטים למעלה ולמטה הולכים לאיבוד בערפל סמיך והעיר כולה הופכת מופשטת. נוף נעים ויחד עם זאת מרושע.
הסיפור עוקב אחר אנתוני מק’קוי, צייר מעט שרירי מכדי להינעל באולפן בזמן האחרון, אך האגדה הנוראה נותנת לו השראה לצייר סדרת יצירות מקאבריות. יחד עם זאת, האובססיה החדשה שלו מרחיקה אותו יותר ויותר מבן זוגו, מנהל הגלריה לאמנות שבה כל השדים בעולם מתחילים להיחשף. כשהאמן מתקרב למקור הכאב, כל הסביבה האמנותית, יחד עם כל התמהוניות והשטחיות שלה, נעלמת. במקומם מופיע וו הרוצח המפורסם. וקצת ממתקים.
בעוד שהאגדה מעוררת בלילה, למשקה עם חברים, הסיפור המקורי נזכר באנימציה גותית מינימליסטית יפה. נוסחת סיכום דומה משמשת ב”אשתו של פרנקנשטיין “משנת 1935, הנחשבת בהיסטוריה של הקולנוע כהמשך היחיד הטוב יותר מהמקור.
קנדימן החדש לא בהכרח טוב יותר, לדמויות אין את העומק והדינמיקה של החלק הראשון, אבל שני החלקים מרכיבים סיפור מסודר היטב. והקנדימן החדש הוא מופע סרטי ממתקים בעיניים מאוד. הדימוי, האווירה וכל תבליני הבימוי מוחזקים ביד בידיה של ניה דקוסטה.
התסריט נכתב בשיתוף עם התסריטאי-במאי-הקומיקאי ג’ורדן פיל. אם אינכם מכירים את ערוץ הסקיצות הפופולרי שלו ביוטיוב, “מפתח ופילי”, אולי ראיתם את הזוועות שלו “צא החוצה” או “אנחנו (אנחנו)”. פיל נוקט עמדה אנטי-גזענית חזקה, אך עושה זאת מנקודת מבט קומית-מקאבית, מה שהפך אותו כשיר לפרויקט זה. סכסוך גזעי (יחד עם הפרדה ואכזריות משטרתית שעדיין רודפת אותנו) נכח כבר ב”קנדימן “מתוך הסיפור הקצר של קלייב בארקר,” האסורים “.
מי זה באמת קנדימן?
הסיפור הוא, אפוא, על אותו חלק בנו המבקש אינסטינקטיבית להעמיד את כל הרוע על דמות רעה, על אותה קריאה לאנטגוניסטים הדרושים, כמו קנדימן, שיפטרו אותנו מחטאינו. לא במקרה, בסרט המקורי, התלמיד שביקר קנדימן תמיד מתעורר עם אדם שנהרג לידה, ככל הנראה מבוים, מכיוון שתמיד היא נמצאת עם אקדח בידה בזירת הפשע. לשווא הוא זועק את תמימותו, מנסה לשכנע אחרים בפוגע הבלתי נראה באמת.
כמו האלטר אגו טיילר דורדן מ”מועדון קרב “או בוב מ”טווין פיקס”, בכל אחד מאיתנו יש קנדימן. שמתפצל שמאלה וימינה, אבל גם נותן לנו משהו מתוק.
במילים אחרות, אנו מתמודדים עם סיפור אימה שבאמת חוקר את הפינות האפלות של הטבע האנושי ולא מכוון רק להפחיד אותנו.
השאלה היא – האם יש לך אומץ לומר את שמו? אמור את שמו חמש פעמים מול המראה ותמות.
אילו לא הייתי רואה את הסרט הראשון אולי הייתי נותן גם לגרסה 2021 מקסימום כוכבים.
