ההוביט: קרב חמשת הצבאות (2014) The Hobbit: The Battle of the Five Armies
המשך העלילה בסרט השלישי של הטרילוגיה, ההוביט: קרב חמשת הצבאות, מציג את בילבו, ת’ורין והגמדים הצליחו להוציא את סמוג ממאורתו בארבור, אך האם הם יצליחו להביס את הדרקון אחת ולתמיד? ובמקרה של ניצחון, האם הם יוכלו להתמודד עם האיום האכזרי שגילה הקוסם גנדלף בדול גולדור?
ההוביט: קרב חמשת הצבאות לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נימצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
ההוביט: מסע בלתי צפוי – 2012 לחץ כאן
ההוביט: מפלתו של סמאוג – 2013 לחץ כאן
ההוביט: קרב חמשת הצבאות – 2014 לחץ כאן
הביקורת של יונתן לסרט ההוביט 3
בהשוואה ל-2 הסרטים הקודמים הוא פחות טוב. ההוביט: קרב חמשת הצבאות מתחיל ל סמוג ששורף את העיר על האגם עד יסודותיה. ארצ’ר בארד (לוק אוונס) מצליח בשל אומץ ליבו המטורף להתמודד עם הדרקון להסיח את דעתנו מהקרב האחרון שהובטח בן 45 הדקות, שחצף הבמאי פיטר ג’קסון עצמו. הפרק בליקטאון מרהיב, מלא מתח. ברצף בליקטאון הופתענו לטובה גם מהפרשנות של השחקן הילד ג’ון בל, בתפקיד ביין, בן הקשת. הרגש המוטבע על פני הילד הזה, בפרק בו הוא תומך באביו בקרב, מציף אותך, ונראה שכבר לא נגע בהם במהלך הסרט על ידי שחקן אחר. הפרק מהעיר על האגם בולט גם בכך שהוא יוצר טיפולוגיה של אופי ששובר את התוכנית הפשטנית – קורבנות, גיבור, נבל – הוא מדבר על אלפריד (בגילומו של ריאן גייג ‘), הרווח, הפחדן, גנב ה הֶסדֵר. פיטר ג’קסון עוקב אחר דמות זו במשך זמן רב במהלך הסרט. אולי כדי להנפיש את קבוצת האנשים, שאחרת לא היו אלא “מספוא תותחים” עבור אורקים, גובולים וטרולים. בסוף, השיעור המיוחל שאותו קיווה אלפריד כבר לא מופיע.
אם בסרט הקודם גנדלף (איאן מק’קלן) יישאר אסיר בדול גולדור, כעת הצופים יפגשו את סאורון, לורד האופל, שישלח לגיונות אורקים בהתקפה מפתיעה על ההר הבודד. במקביל אנו פוגשים את המכשף סרומן, שעדיין לא נגע בהשפעתו הרעה של סאורון. הסיפור לוקח אותנו למבצר ארבור, שם הגמדים עדים בחוסר אונים לטרנספורמציה של תורין. סמוג הזהיר את בילבו כי האבן הקדומה וזהב יכולים לשלוט בתודעתם של מי שחשקה בהם. רצף הזיות נוצר באופן יצירתי ודורש את פיטר ג’קסון בצורה שונה לחלוטין מצילומי סצנות הקרב. בילבו מנסה לתת יתרון לאלפים, שהגיעו למרגלות הארבור כדי לתבוע את חלקם בזהב המונח בהרים. אבל תורין מתומחר רק כמה רגעים בחסרון.
ואנחנו מגיעים לקרב הסופי של “חמשת הצבאות”. פיטר ג’קסון נותן לגובלים, העטלפים, הטרולים והאורקים לצעוד אל ההר הבודד, בקצב מפחיד של נהמות, חוליות, מכונות לחימה מימי הביניים וענקיות עם חופות מאחור, נושאות גובלים וכל מיני אביזרים. על הראש כמו איל, לקידוח קירות. אזוג, מעל התצוגה, מדבר נאומי מאדים על הכחדתם של כל הגזעים המתנגדים להם בקרב. הגובלינים מגיחים מהמעיים של ההר, דרך מנהרות שנחפרו על ידי תולעים משובטות מסאגת הדיונה, במקום שהצופה יועבר לעומק ההר. היינו רוצים להיכנס לעומק הרי הערפילי, לחיות שם את האימה לראות את האורקים מתכוננים למלחמה בכמה נקודות מבוצרות.
בצד השני של המתרס, בני אדם, גמדים ואלפים נאלצים לשכוח את המחלוקות שנגרמות על ידי חלוקת הזהב. אך אם בספר אנשים, גמדים ואלפים מארגנים את מאבקם על האגפים, כל אחד מהם מסדר את כוחותיו על פי אסטרטגיה במדרון ההר, אפילו חושב על מארב לגובלינים, בסרט הדברים נראים כאוטיים. נראה כי פיטר ג’קסון עצמו המום ממידת הקרב. והוא מחליט לתקן את המצלמה ללחימה מיד ליד, במקום להשאיר את הצופה באמצע צבא מסחרר של 10,000 אורקים, גובולים וטרולים. פיטר ג’קסון מאבד את סיום הקרב בחזית ונשאר מעוגן במקרים מסוימים.
הקדרים הרחבים, עם צבא אחד בכל פעם, נשלחים – צבא הגמדים בראשות דיין השני, יחיד הברזל הוא מעין שולחן עמודי נוי – עטוי קישורים מכף רגל ועד ראש, שולחן אפור, ללא פנים, דוגמה לכישלון באפקטים של CG. הרבה יותר ברצינות ניגש לצבא העם, בהיותו מעט. מצד שני, נראה כי גמדי מירקווד, בראשות ת’ראנדויל החתיך, מהווים את הצבא המאומן ביותר. לגולאס הוא מחבר האקרובטיקה המרהיבה בלחימה. נראה שגם טאוריאל (אוונג’לין לילי) ראתה את סדרת מטריקס מהדרך בה היא נלחמת. בסוף, נוצרת הציפייה ש”צבא מהצפון “, הצבא שהבטיח אזוג, חייב להגיע; כנראה האורקים של הרי האפור שהובילו בולג; בגלל זה פיטר ג’קסון שכח.
עד הסוף, ברגע שנגיע עם בילבו בגינס (מרטין פרימן) למחוז ואחרי הסרט נזכור בנוסטלגיה את כל האירועים: נזכור את כל מה שקרה: את הטוב, את הרע, נזכור את אלו ששרדו … ואלה שלא. ונשמור את כולם בנשמתנו.
ההוביט: קרב חמשת הצבאות יכול היה להיות סרט טוב מאוד אם הם לא היו מוסיפים חבורה של סצנות ודמויות שלא היו הגיוניות לחלוטין או פשוט הרסו את הסרט. משולש האהבה קילי – טאוריאל – לגולאס היה טיפש מאוד. הם הפכו את לגולאס לנער קנאי עם התנהגות פסיבית-אגרסיבית שמתעצבן ובורח מהבית (ויש לו כמה סצינות קרב שעירות ופחות או יותר חסרות תועלת). הם הרסו את כל הסצנה בה קילי ופילי היו אמורים למות זה לצד זה, והגנו על תורין. שלא לדבר על כל הקלישאה “אתה אהבת חיי למרות שרק פגשתי אותך לפני כמה ימים”.
