ארץ נוודים (2020) Nomadland
ארץ נוודים הוא סיפור מאמריקה בה אין מקום לזקנים ,,. מכיוון שזה הגורל. ארץ נוודים מספר את סיפורה של אישה מבוגרת שאיבדה הכל במהלך המיתון הגדול. היא יוצאת למסע ארוך במערב האמריקאי כשהיא משתמשת, כמו נווד מודרני, רק בטנדר שלה. ישנם אנשים שהחברה דוחה כאשר היא כבר לא זקוקה להם. מכיוון שהחיים יכולים להיות קשים, מסובכים וקשים לשאת, הכל על להיות חיובי ולשיר שיר שמח.
ארץ נוודים לצפייה ישירה, הסרט המלא הוסר מיוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט ארץ נוודים
בעקבות מות בעלה ואיבוד פרנסתה למיתון הגדול, פרן (פרנסס מקדורמנד), אישה בשנות ה-60 לחייה, הסבה את רכב הפנאי שלה לביתה ובוחרת בחיי נוודים. היא משוטטת במרחבים העצומים של ארה”ב, לוקחת משרות עונתיות בשכר נמוך כדי לשמור על אורח חייה המינימליסטי. בדרך, היא נתקלת במטיילים מזדקנים עבור מי; המסע הבלתי מוגבל הוא לא בריחה אלא דרך חזרה לתקווה ולריפוי.
העיבוד העמוק של קלואי ז’או לספרה של העיתונאית ג’סיקה ברודר למסך, מעלה רגשות ומחשבות עמוקות על החיים, המוות וכל מה שביניהם. דרמת הדרך האינטימית מערערת את התפיסה המקובלת שלך לגבי בית, משפחה, זוגיות, שלווה, רכוש ותחושת שייכות. כשפרן נשאלת אם היא חסרת בית, היא אומרת, “אני פחות בבית. יש לי בית (הוואן ואנגארד שלה). כל חייך, אתה דוחף את דרכך בקהל, כדי להפוך את עתידך ל”בטוח”, אבל מה תועיל המאבק הזה אם אתה חייב להקריב את ההווה שלך בשביל זה, ללא הטבות מובטחות בתמורה? הנעורים מעסיקים אותך ומוסחים את דעתך, אבל הזקנה מדגישה את הטרגדיה של ההישרדות ככל שהמוות קרוב יותר.
השבחה הביקורתית והבאז של האוסקר הפכו את סרט האינדי השקט הזה של יוצר סיני בן 38, לאחד הסרטים המבוקשים של העונה. עדות לאנשים מבוגרים מוכי צער נאבקים למצוא עבודה כדי להישאר צף, לא גורם לצפייה נעימה. הקצב הבלתי נמהר ומצב הרוח הקודר עלולים להרגיש מעייפים מכיוון שהם אינם מסננים את הטרגדיות המקיפות את הבידוד. הדרמה הפואטית הצריבה האיטית אולי לא מצדיקה צפייה חוזרת אבל יש לה את היכולת המהדהדת להכות באחד וכולם. בשום שלב הסרט לא מתכוון לעורר השראה. הוא מחזיק אך ורק מראה לחברה שלנו ונותן לנו בדיקת מציאות בעקבות התרסקות כלכלית (2008). נומדלנד, מלנכולית מהותית, היא דיוקן אומנותי וחקר של נשמות נודדות שרוצות להישמע לפני שהם עוזבים. הבדידות שלהם מוצאת חברה וחמלה אצל זרים מוחלטים ומטיילים אחרים, שאינם מאמינים בפרידות אלא ‘נתראה בהמשך הדרך’.
צילום מרהיב מאת ג’ושוע ג’יימס ריצ’רדס ומוזיקה מאת לודוביקו איינאודי, מעצימים את הסנטימנט הארצי והגולמי של הסיפור והנופים שהוא מתבונן בו. הם נותנים קול לטנדר, לכביש, להרים, לנהרות, למדבריות ואפילו לכסא המתקפל שנותן לפרן רגע של שקט ויציבות.
כרווקה מבוגרת, שמבטה האדיב סותר את אישיותה האקסצנטרית, פרנסס מקדורמנד מציגה הופעה קורעת לב כשהיא נותנת לעיניה לדבר. ג’או שומרת על הסרט שלה אותנטי ככל האפשר על ידי הצגת נוודים מהחיים האמיתיים (לינדה מיי, סוואנקי ובוב וולס) שחושפים מה מחזיק אותם בדרכים. השלווה, קדושת הטבע והרצון שלהם להיות אחד עם האנשים שאיבדו, מונעים מהם להתיישב.
בניגוד להנחה הרווחת לפיה נוודים מחפשים נחמה ב’בריחה’, אלו הם האנשים שרוצים לעבוד, להתפרנס אך נותרים אורבים בצד על ידי חברה עידן, צרכנית וקפיטליסטית. לחופש יש מחיר. “אתה צריך להחליף צמיגים משלך, לנקות את הבגד שלך בעצמך ולקחת אחריות על חייך”. חיים לבד הם לא חיים נוחים. ייתכן שהם לא יישארו זמן רב במקום אחד; אבל לכל אחד יש מחשבה שלא המשיכה הלאה… מאבל, אובדן או פרידה. מעבר למאבק ההישרדות שלהם, מסתתר לב שלא נרפא. כמו פרן אומר, “מה שנזכר, חי. ביליתי יותר מדי מחיי רק להיזכר בבוב (בעלה המנוח). נומנדלנד בונה מחדש את האמונה שלנו באנושות ואת היכולת שלנו לעזור לאחרים, לרפא ולשרוד כי אנחנו אף פעם לא באמת לבד. כפי שפרן מסכם בצדק, ‘הקיץ הנצחי לעולם לא יימוג…’
