מנערה במצוקה לגיבורה מורכבת: כך השתנה ייצוג הנשים בקולנוע

מי שצופה היום בסרט קולנוע עכשווי ואחר כך חוזר לקלאסיקה מלפני שישים או שבעים שנה, מרגיש מיד בהבדל. לא רק הטכנולוגיה, הצילום והקצב השתנו, אלא גם האופן שבו נשים מוצגות על המסך. הדרך מהנערה שמחכה שיצילו אותה ועד הגיבורה שמובילה את העלילה, טועה, מתלבטת ומנצחת, הייתה ארוכה ולא תמיד ישרה. היא משקפת את השינויים בחברה כולה, ובמקביל גם משפיעה עליהם.

הסטריאוטיפים של תור הזהב

בעשורים הראשונים של הוליווד, דמויות נשיות נטו להתחלק לכמה תבניות מוכרות. הייתה הנערה התמימה שצריך להגן עליה, האישה המפתה והמסוכנת, האם המסורה שכל עולמה הוא המשפחה, והחברה הנאמנה שתפקידה לתמוך בגיבור. העלילה התקדמה בדרך כלל סביב הדמות הגברית, והאישה שימשה לא פעם כפרס, כמניע או כמכשול.

עם זאת, כבר אז היו חריגות מעניינות. בקומדיות המהירות של שנות ה-30 וה-40 הופיעו דמויות נשיות שנונות, חריפות לשון ועצמאיות, שלא נפלו מבחינה אינטלקטואלית מבני הזוג שלהן. גם בז׳אנר הפילם נואר היו דמויות נשיות חזקות, גם אם הן הוצגו לעתים קרובות כמאיימות. הדמויות האלה מעידות על כך שהקהל היה מוכן לנשים מורכבות יותר ממה שהתעשייה נטתה להציע.

שנות ה-70 וה-80: התחלה של שינוי

הגל השני של הפמיניזם השפיע גם על הקולנוע. בשנות ה-70 החלו להופיע יותר סרטים שעסקו בחוויות של נשים מנקודת מבטן: גירושים, קריירה, עצמאות כלכלית ומיניות. דמויות נשיות הפכו לגיבורות של סיפורים שלמים ולא רק לחלק מהרקע.

בשנות ה-80 הופיעו גם גיבורות פעולה בולטות. דמות כמו אלן ריפלי בסדרת סרטי הנוסע השמיני הפכה לסמל: אישה שאינה מוגדרת דרך מערכת יחסים רומנטית, אלא דרך תושייה, אומץ ויכולת הישרדות. היא הוכיחה שקהל רחב מוכן ללכת אחרי גיבורה בז׳אנר שנחשב באופן מסורתי גברי, ופתחה את הדלת לדמויות רבות שבאו אחריה.

מבחן בכדל וההתבוננות המחודשת

אחד הכלים שהפכו פופולריים לבחינת ייצוג נשים הוא מבחן בכדל, שמקורו ברצועת קומיקס של המאיירת האמריקאית אליסון בכדל. המבחן שואל שלוש שאלות פשוטות: האם יש בסרט לפחות שתי דמויות נשיות עם שם, האם הן מדברות זו עם זו, והאם השיחה ביניהן עוסקת במשהו שאינו גבר. נשמע בסיסי, אבל מספר מפתיע של סרטים מצליחים לא עומד בו.

המבחן אינו מדד לאיכות של סרט, ויש סרטים מצוינים שלא עוברים אותו ולהפך. אבל הוא הפך לכלי שמעורר מודעות ומעודד צופים, מבקרים ויוצרים לשאול שאלות על מי מקבלת מקום בסיפור, וכמה עומק ניתן לדמויות שאינן במרכז.

מה השתנה מאחורי המצלמה

אי אפשר לדבר על ייצוג על המסך בלי לדבר על מי שיוצרת אותו. במשך רוב ההיסטוריה של הקולנוע, נשים היו מיעוט קטן בקרב במאים, תסריטאים, צלמים ומפיקים. בעשורים האחרונים חל שינוי הדרגתי, ובמאיות זכו בפרסים חשובים בפסטיבלים הגדולים ובטקסי הפרסים המרכזיים.

כשנשים כותבות ומביימות, נוטות להופיע על המסך דמויות שמרגישות אמיתיות יותר: נשים עם רצונות סותרים, עם חולשות וחוזקות, שהקשרים ביניהן מקבלים משקל. גם המבט של המצלמה משתנה, ומתמקד יותר בחוויה הפנימית של הדמות ופחות במראה החיצוני שלה.

הקולנוע הישראלי והגיבורה המקומית

גם בקולנוע הישראלי ניכרת תנועה דומה. בעשורים הראשונים של המדינה, הקולנוע המקומי התמקד לא פעם בסיפור הקולקטיבי, ובו דמות הלוחם או החלוץ תפסה את מרכז הבמה. נשים הופיעו בעיקר כבנות זוג, כאמהות או כחלק מהנוף החברתי.

בעשורים האחרונים הקולנוע הישראלי מספר יותר ויותר סיפורים מנקודת מבט נשית, וחלק לא מבוטל מהסרטים הבולטים נעשים על ידי יוצרות. הסרטים עוסקים במגוון רחב של נושאים: אמהות וקריירה, נשים בחברה הדתית והחרדית, נשים ערביות, עולות חדשות, צבא ומשפחה. הגיוון הזה מעשיר את הקולנוע ומאפשר לקהלים רבים יותר לראות את עצמם על המסך.

מה עוד נשאר לעשות

למרות ההתקדמות, הדרך לא הסתיימה. חוקרים ופעילות מצביעים על כמה תחומים שבהם עדיין יש פערים:

• מספר הדמויות הנשיות המדברות בסרטים הגדולים עדיין נמוך מזה של הגברים.
• שחקניות מבוגרות מקבלות פחות תפקידים ראשיים משחקנים בני גילן.
• נשים מקבוצות מיעוט עדיין מיוצגות פחות ולעתים באופן סטריאוטיפי.
• בתפקידים טכניים כמו צילום ועריכה, נשים עדיין מיעוט.

השינוי תלוי לא רק ביוצרים, אלא גם בקהל. כל כרטיס שנקנה וכל צפייה בשירות סטרימינג הם הצבעה על סוג הסיפורים שאנחנו רוצים לראות.

גיבורות העל ועידן הסטרימינג

בעשור האחרון גם עולם שוברי הקופות השתנה. סרטי גיבורי על בכיכובן של דמויות נשיות זכו להצלחה מסחרית גדולה והוכיחו לאולפנים שקהל רחב, נשים וגברים כאחד, מוכן לקנות כרטיסים לסרט שבמרכזו גיבורה. ההצלחה הזו שינתה את החישוב הכלכלי בתעשייה, שבמשך שנים נטתה להניח שסרטים כאלה מסוכנים יותר.

במקביל, עליית שירותי הסטרימינג פתחה מקום לסיפורים מגוונים יותר. כשאין צורך למלא אלפי אולמות בסוף שבוע אחד, אפשר להפיק סדרות וסרטים שפונים לקהלים ספציפיים ומעמיקים בדמויות לאורך שעות רבות. דמויות נשיות מורכבות, כאלה שאינן חייבות להיות סימפטיות כל הזמן, מצאו בפלטפורמות האלה בית טבעי, וחלקן הפכו לתופעות תרבותיות של ממש.

בסופו של דבר, ההיסטוריה של הדמויות הנשיות בקולנוע היא סיפור של התפתחות מתמשכת. מהנערה שחיכתה להצלה ועד הגיבורה המורכבת שמנווטת את חייה, המסך הגדול משקף מי אנחנו ומי אנחנו רוצות להיות. וככל שיותר נשים יעמדו גם מאחורי המצלמה, הסיפורים רק ילכו ויתעשרו.