אבל מסתבר שזה לא היה יותר מחלום. אבל החלום הזה עוזר לה להבין מה היא רוצה, אז יש לה אומץ ויוצר חיים כפולים, במהלך היום היא עקרת בית יושבת וטובה, שמפגינה פריג’ידיות כשהיא עם בעלה, בשעות אחר הצהריים והוא מבלה אותם בית סובלנות, שבו הוא מציע את שירותיו ושם הוא נותן את עצמו לגמרי לכל זר, נכנס למשחקים ופנטזיות מיניות יותר ויותר צבעוניות. על מנת לשמור על סודה ועל כבודה, עובדת סברין ב”עבודה” האובססיבית מטורפת שלה רק במהלך היום, בין שתיים לחמש, מה שגורם למי שמכיר אותה רק כזונה לקרוא לה” בל דה ז’ור “.
הצורך שסברין חשה ברמה הנפשית, של השפלה, השפלה, נובע מהטראומה שספגה בילדותה, כשהייתה בת שמונה, כשהתמודדה עם פדופיל. אבל הסיפור של בוניאל מספר לנו יותר מזה, האדם הזה שאומץ על ידי סברין הוא ייצוג של חברת מסכות, שבה כולם מתיימרים להיות משהו אחר ומחפשים למצוא את השסתום הזה שיציע לו שחרור פנימי. מכאן נובע הקרע ההדרגתי של מערכת היחסים השברירית בין מציאות לאשליה, כאשר בסצנות האחרונות, למי ש”קורא “את הסרט הזה מוצעת אפשרות של סיום כפול.
הסרט הוענק לאריה הזהב בפסטיבל ונציה בשנת 1967.
יפהפיית היום לצפייה ישירה, הסרט המלא הוסר מיוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט יפהפיית היום
אפשר לומר שמדובר על סרט רומנטי טוב שהכנס בי כמה מחשבות. השתלטות על כל הנושאים של הצביעות של הבורגנות, דיכוי המיניות, החלום, האנטיקליריות, “בל דה ז’ור” הוא ניסוי קולנועי חדש שנועד להראות את הפער בין המראה למהותו של האדם, בין מה נראה ומהו האדם.. האדם נאלץ לקיום קונפורמיסטי וכפוף לכללים נוקשים וצבועים המתעלמים משאיפותיו, לעתים קרובות האדם נאלץ לנהל חיים כפולים בהם ניתן לשחרר את הפנטזיות והרצונות הנסתרים שלו ולהרגיש את עצמו.
אם עבור רבים מאיתנו שחרור הפנטזיות מתרחש רק בחלומות, סברין הביישן (קתרין דנב) עושה צעד קדימה ונראה שהיא מיישמת אותן בפועל רק בין השעות 14: 00-17: 00, ומכאן כינויה “יפהפיית היום”) , אבל לא לוותר על חייה הרגילים. אמרתי “זה נראה” כי בסופו של דבר אנחנו לא בטוחים שכל הפעולה שמתרחשת על המסך היא מציאות או רק חלום של הגיבור. זה יכול להיות עוד חלום (או רצף חלומות) שבו סברין מגשימה את הפנטזיה שלה, ואז נכנסת מחדש למישור האמיתי, היבט שנחשף על ידי המסכה הריקה שמופיעה בסופו של דבר.
יש כאלה שיגדו שמדובר על סרט דרמה בין אם הפעולה מתרחשת במציאות ובין אם בחלום. אני חושבת שזאת בעצם סאטירה חריפה על חברה צבועה בה אנשים אומרים דבר אחד וחושבים דבר אחר, שבו בני הזוג אינם יכולים לחשוף זה את זה את הפנטזיות שלהם, בה ניתן לצפות את ההתנהגות האנושית. וקונפורמיסט. כולם חייבים לנהוג על פי היכרות טיפוסית של מאות שנים, לצנזר את דבריהם ומחשבותיהם ולהיזהר לא לעשות שום דבר במקום כדי לא להינצל על ידי החברה.
תנודת הפעולה בין חלום למציאות היא תכונה אופיינית לסרטיו של בוניאל. רגעים רבים שיכולים להיות אמיתיים יכולים להיות בעת ובעונה אחת דימויים של מוחו של הגיבור כגון בריחה זו עם נטיות נקרופיליות-גילוי עריות מטירת דוכס. השחקנית הראשית, קתרין דנב, מוכיחה רבגוניות והבנה של הדמות, למרות שהבמאית לא נתנה לה יותר מדי הוראות, וגרמה לה להתנהג באופן טבעי. הסרט גורם לך לשאול את עצמך שאלות נוספות, מנסה להבין את המניעים של סברינה ואת היחסים האמיתיים בין הדמויות.
הבמאי מנסה להראות לנו שבגידה לא תמיד אומרת חוסר אהבה אלא סבל נסתר. יפהפיית היום מתנסה בעור שלה, כך ראיתי את הבעיה. היא אוהבת את בעלה אך לא מצליחה ללכת לקיצוניות השנייה, מאהבה רוחנית ועד גשמית. מבחינתה הגפיים האלה הם כמו מים ושמן, ולא משנה כמה היא רוצה לערבב אותם, משהו לא בסדר. לא במקרה מופיע כיסא גלגלים ברחוב.
סרט כבד, אם כי לכאורה פשוט. נפש האישה מנוצלת. נראה כי הבמאי מוקסם מתעלומותיו. משהו גורם לי לחשוב שבנואל עוסק יותר בצד הנשי שלו כי לכל יינג יש צד של יאנג.
4 כוכבים מתוך 5 בדירוג שלי.
