אופנהיימר מרתק בפרוסות ההיסטוריה והמדע העקביות שלו, אבל גם בדיון שלו באתיקה ואחריות. כבר מהפריימים הראשונים אנחנו מכירים את ג’יי רוברט אופנהיימר כמה שנים לאחר תום המלחמה, כאשר הוא אחד האנשים המפורסמים ביותר על הגלובוס. כשהוא חיזר על ידי פוליטיקאי בולט, לואיס שטראוס, כדי לקחת לידיו את המנהיגות של המחלקה לפיזיקה של אוניברסיטה גדולה, אופנהיימר מנהל שיחה מסתורית עם אלברט איינשטיין. השיחה הזו, שאיננו שומעים בהתחלה, אך מוצעת לנו כמסקנה רודפת בסופה, “מלבישה” את מסלול הטיול יוצא הדופן של המדען.
אופנהיימר לצפייה ישירה, הסרט המלא לא הופיע ביוטיוב.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של חיים על הסרט אופנהיימר
הצופים העדכניים ביותר יודעים ששתי פצצות האטום שפוצצו על ידי התעופה האמריקנית על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי ב-6 וב-9 באוגוסט 1945 סיימו למעשה את מלחמת העולם השנייה. אופנהיימר עוקב אחר המירוץ של מדענים אמריקאים, גרמנים ורוסים להמציא את פצצת האטום, אבל גם אחרי ההשלכות של הפיצוץ והאופן שבו זכייתן של בעלות הברית במלחמה פתחה את הדלת למה שנרשם בהיסטוריה כמלחמה הקרה.
קחו קפה לפני ההקרנה והיכנסו לאופנהיימר, סרט שמראה לכם איך ניצחון יוצא דופן יכול להפוך לכוס רעל, ולמלא אתכם באשמה בלתי אפשרית. הצופה מאותגר מספר פעמים לשים את עצמו בנעליו של אופנהיימר, המדען היהודי שיודע שאם גרמניה הנאצית תנצח במלחמה, העולם עלול להפוך לגיהנום עבור אנשים כמוהו, אבל גם עבור חוקרים וידע בכלל. לעתים רחוקות ניתן למצוא בעיה אתית מורכבת ועמוקה יותר מזו שהעלה הסרט הזה שניתן לראות מיום שישי בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. מה היית עושה במקומו של אופנהיימר?
יש לנו רק תלונה אחת נגד הסרט: שורת הכוכבים הארוכה שמסייחה את הדעת מהסיפור. כשיש לך נושא כל כך חזק, באמת אין צורך שהקרדיטים יכללו, בנוסף לשחקנים הראשיים, פרצופים מוכרים כמו אלה של אמילי בלאנט, מאט דיימון, פלורנס פו, ג’וש הארטנט, קייסי אפלק, רמי מאלק, מתיו מודין, ג’ק קווייד, דיין דהאן, אלדן ארנרייך, ג’ייסון קלארק ועוד רבים אחרים. פשוט לא היה צורך, וההכרה של כל השחקנים הללו על המסך מסיטה בהכרח את תשומת הלב מהיתרונות הגדולים הרבים של הסרט.
כריסטופר נולאן ניסה ליצור ייצוג אמנותי של מדען שעומד מול תהום, איזון מוסרי, אבל ראייתו הייתה מוגבלת עד כדי כך שהתהום היא בור על השביל. הבמאי רצה יותר מדי מהסרט והפיק ממנו מעט מאוד. במהלך שלוש השעות אתה מרגיש תקוע בכיתה בזמן שסדרה של מורים משעממים מרצים לך.
אופנהיימר לא אכזב את הציפיות שלי, זה בדיוק כפי שציפיתי בהערה שהועלתה לפני השחרור. אורכו של הסרט לא היה מוצדק, אבל בסך הכל מדובר בהפקה הגונה, אבל לא שווה לראות בתצוגה מקדימה או בבכורה. אמרתי לכם שנולאן טוב מאוד בלשלב מושגים מעניינים לכדי מוצר שפונה גם לקהל לובשי האימונים, וצדקתי.
אופנהמייר נותן לך תחושה של ניתוח פסיכולוגי עמוק, אבל המדען הגרמי אף פעם לא מתיר את עצמו מספיק, אתה לא מרגיש שיש לו באמת פריצת דרך או לחץ נפשי כלשהו, ונולאן מצמצם את המאבק המוסרי מול סיר דמויות כדי שיוכל להגיע לגילוי השטחי בסוף.
המתיחות הארוכות, גם אם הן מרשימות בבנייה שלהן, נתקעות במעגלים של חשיבות עצמית, אפשר לראות שחשבו את זה לאוסקר. אני ממליץ לך לשכור את כל התיאטרון ולצפות בסרט בעצמך, אם אינך רוצה לשמוע רכילות, צלצולי טלפון, טריקת דלתות, מחיאות כפיים מפוזרות או רקיעת פרסות במהלך שלוש השעות. לאיש של 2023 פשוט אין יותר סבלנות לעקוב אחר חוט סיפורי של שלוש שעות.
4 כוכבים ממני.
