אימהות מקבילות לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט אימהות מקבילות
אימהות מקבילות הוא סרטו האחרון של הבמאי המפורסם פדרו אלמודובר. מדובר על סיפור של חילופי ילדים בשוגג ומלחמת האזרחים בספרד. הצלמת ג’ניס, שהוטבלה על ידי אמה ההיפית אחרי ג’ניס ג’ופלין, לא הכירה את אביה. מזה כשלושה דורות יש רק אמהות חד הוריות במשפחתה. קודם סבתא, אחר כך אמא, אחר כך היא. ובמסורת הזו, אתה יכול להסתדר בלי גבר טוב מאוד. אסור לה להסתבך עם הארכיאולוג ארתורו, אבי ילדה לעתיד, גבר נשוי שג’ניס פגשה בצילומים ושהבטיח לעזור לה לפתוח אתר לשחזור שרידי כפריים שנטבחו בו במהלך מלחמת האזרחים. ולזרוק לקבר אחים. האלטרואיזם ההיסטורי כלפי קרובי הקורבנות הוא העילה האידיאלית להרפתקה קצרה במדריד בין השניים. אבל ג’ניס מתקרבת לגיל חמישים וזו ההזדמנות האחרונה שלה להביא ילדים נוספים לעולם. התאונה שלו היא הנס שלה.
תשעה חודשים לאחר מכן, ג’ניס חולקת את מחלקת היולדות עם אנה (מילנה סמיט), מתבגרת שהולכת להיות אם חד הורית, רק שנכנסה להריון לאחר תאונה חמורה הרבה יותר.
לאחר הלידה במקביל, יש ספקות ראשונים של ג’ניס בנוגע לביולוגיה של אם-בת. זה לא ספק בלתי צפוי במיוחד, אבל אלמודובר יודע לדחות את השפעותיו. חלוקת החוט לארבעה כדי לשמור על המתח היא משנית. עם, למשל, עלילת המשנה של תרזה, סבתה של אנה, שנאלצה להקריב את קריירת המשחק שלה כדי לגדל את בתה. עכשיו, תרזה במגמת עלייה. בדיוק כשהבת שלה, עדיין מתבגרת ועדיין לא בשלה מכדי להיות אמא, צריכה אותה יותר.
ככל שג’ניס נעשית בטוחה יותר ויותר שססיליה הקטנה אינה בתה, מערכת היחסים שלה עם אנה הופכת למשוואה עם זרים רבים. בכל מקרה, כפי שמציין פיטר בראדשו ב”גרדיאן”, השתיים אינן בדיוק אמהות מקבילות, אלא מתכנסות. ההקבלות אומרות לעולם לא לגעת. או שהם נכנסים לסימביוזה מלאה. כמובן שבעצם, ההקבלות נשארות.
במפתח הזה למלודרמה במלוא המהירות, פנלופה קרוז מצליחה לגלם דמות קשה, שמנסה לשמור על האנושיות של האנטי-גיבור שמחזיקה אותנו חסרי נשימה. וחברה למשחק, מילנה סמיט, משלימה אותה עם אישיות מחוספסת, תמימה יותר, אבל עדיין מסתורית לנו באותה מידה. נראה שהסודות שלה נסתרים מאיתנו יותר, גם אם אנחנו מכירים אותה טוב יותר דרך אמה.
אלמודובר יוצר אווירה של אי שקט חושני, והמוזיקה התזמורתית של משתף הפעולה הוותיק שלו, אלברטו איגלסיאס, מגיעה לקרשנדוס כאילו נתלשה מהמיתרים של ברנרד הרמן, מסרט של היצ’קוק. לסרט אימהות מקבילות יש משהו מהטעם של סרט נואר ישן, רק שהוא בצבעים עזים. בסרט יש הנחת יסוד חולנית של אישה שכדי לשמור על מעמדה כאם, דורכת על גופות. ככל שהיא מסתירה יותר את הילד ה”ממזר” שלה, כך מתקדם הפרויקט הארכיאולוגי ומופיעים שרידי עבר מודחק.
סשורה התחתונה סרט טוב שכדאי לראות – 4 כוכבים.
