הסרט היות בית היא קומדיה לכל המשפחה על אנשים רגילים ועל בעלי החיים איתם הם חיים את חייהם. ארנב, תרנגולת, חתול, כלב ויונה עוברים בחיי הדמויות הראשיות, ומשפיעים על התפתחותן. הסרט עוקב אחר סיפורן של שלוש דמויות מרכזיות – מר לזאר (בן 48, מורה ויו”ר ועד הדיירים הנוכחית בבלוק שלו), מר מיהאש (בן 40, נהג מונית) וטוני (בן 25) – ולבעלי החיים שלהם.
כולם נאלצו לחיות יחד באותה קהילת בלוק. כל אחת משלוש הדמויות משלימה את הסיפור של האחרת, ומשפיעה עליו במידה מסוימת. הסרט שמשלב הומור אפל ודרמה, סיפור עם אלמנטים אבסורדיים, בו צוחקים ומתרגשים באותה מידה, בתפאורה מסוגננת וצבעונית.
היות בית לצפייה ישירה, הסרט המלא ללא תרגום לעברית. הסרט דובר רומנית/
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של יוסף לסרט היות בית
קודם כל אני דובר רומנית אבל יש גם תרגום מונבה באנגלית. ההפתעה הייתה משמעותית. התרחיש של הסרט מורכב מרצף של ציורים המוצבים על פני מספר חודשים, עם אליפסות מרומזות – אין קישורים וקשרים מרמזים, הקפיצות נעשות בפשטות ובפתאומיות, חלוף הזמן משתמע משינויים ברקע העונתי או מכמה קווים עקיפים של הדמויות. אינו היות בית לא בא לספר לנו סיפורים, אלא לשרטט דיוקן מקיף של הטבע האנושי הרומני העכשווי, גישה שאירועים ממלאים לה רק את התפקיד של אביזרים.
מהטמה גנדי אמר: “רמת הציוויליזציה וההתקדמות של אומה מצויה באופן שבו היא מתייחסת לבעלי חיים” (חתך שהוזכר בטעות ובהתייעצות עם אוהבי בעלי חיים בעקבות ההקרנה המיוחדת). גם מארק טווין לא הרגיש רע: “מכל היצורים על פני כדור הארץ, האדם הוא המגעיל ביותר, כי הוא גורם סבל לאחרים רק כדי לשעשע את עצמו, בהיותו מודע לכך לחלוטין”.
אימרה מסדר כללי הרבה יותר קובעת: “הסבל מוציא את החזק בכל אדם: בדרך הגולגולת אדם טוב הופך לקדוש, ואדם רע לשד”. החל מכאן, הסרט הציע לי אקסטרפולציה – החלפת רק את המילה הראשונה: במקום “לסבול (לתת)”, “חיות (לתת)”.
כי זה מה שקורה ב”ביתי”: אחרי כל מגע עם אחת החיות שהוזכרו לעיל, הדמויות עוברות קשתות דרמטורגיות משמעותיות: מתחילים מהגועל כלפי החתול, כך שבסופו של דבר הן לא רק אוהבות אותו, אלא גם למצוא בה את הזרז שירחיק את בדידותו; אחר, שמתחיל בהתייחסות לארנב כאל מקור מזון בלבד, יבוא בסופו של דבר לגלות את אנושיותו; זה הקשור לתרנגולת, דרך המרקנטיליזם הציני והלא מודע של הילדות, ימצא את מותו; העלייה לאמפתיה המופעלת על ידי הארנב והמשיכה על ידי היונה מסתיימת באדישות; והכלב, בתחילה עילה ליישור כמה יחסים חברתיים (ובעיות כספיות), מוביל את הבעלים המאמץ החדש שלו בדרך של תהליך של תודעה וחקירה עצמית.
מתחת לכל ההיבטים הללו, “היות בית” חושף את איכותו האמיתית: סרט פסיכולוגי מורכב ורב ניואנסים. מעבר לכריכה היומיומית המאורגנת בין קומי, דרמטי וטרגי, סיטארו מציע מחקר מעמיק, שמטרתו לפענח כמה מהויות של הציוויליזציה, בתנאים הקונקרטיים של רומניה כיום. ברור שהגורם האנושי משמש בצורה מבריקה, יוזמת תפיסת הדמויות ומושלם בעזרת צוות השחקנים ועבודה עם השחקנים. אנו עוקבים אחר שלושה מסלולים מרכזיים:
משפחת לזר: מיחאי, מנהל בלוקים אטום ופורמליסטי, מומחה בלקיחת אחריות תוך השארתה תמיד לאחרים (ישיבה של התאחדות הדיירים מהדהדת בחריפות בכל אחד מאיתנו – קטגורית, אני לא היחיד. מי שזוהה על ידי השכנים: זו שמגלמת יוליה מרקוב גרה ממש בדירה מתחתי, ניקולטה אשתו, מוגבלת וסכמטית, בתחילה רק עצבנית, כדי לחשוף את פגיעותה; בתם, מארה, דיוקן בולט ומקסים של חוסר הכרה בילדות שהחינוך הגרוע שקיבל מהוריה יגנה בעקיפין אך סופית.
כל האלמנטים הסגנוניים הללו מהווים את החבילה הכובשת אך עם סיכון לעורר שוב את התגובות האגרסיביות הידועים לשמצה של צופים שאינם בעלי השכלה קולנועית (ולא רק), סביב תוכן מרוכז, באתולוגי, פסיכולוגי, סוציולוגי ואנתרופולוגי. כיוונים, כבחינה רב-תכליתית של מצב האדם המצולם דרך עדשת מערכת היחסים בין אדם לחיה. החל מכאן, אפשר לפתוח הערות והשערות רחבות, כולל פלישות היסטוריות ותרבותיות רחבות, אך חורגות בהרבה מהאופי של הניתוח הקפדני של הסרט עצמו, גם אם הוא כל כך מקורי ועקבי.
3 כוכבים ממני
