המקום: אולם הקולנוע בקניון מלחה. הזמן: מוצ”ש. הסיטואציה: אולם מפוצץ ב’אנשי שלומנו’ וחלקם אף עדיין עם חולצות לבנות!!!. מראה מלבב ומשמח במיוחד שעורר בנו תהיות קיומיות מהסוג של “נראה לך שניתן לסדר כאן שרשרת של אנשים שמכירים אחד את השני ושכל הנוכחים ישתתפו בה?” או לחילופין: “שרשרת למען גוש קטיף??”. בהפסקה, בדרך לשרותים, שמעתי דו שיח מרתק ורלוונטי מאין כמוהו, בין שניים, שלצורך העניין נכנה אותם בייניש א’ ובייניש ב’ (עטויים חלוצות לבנות כמובן…)
אושפיזין, הסרט המלא לצפייה ישירה – הסרט המלא הוסר מיוטיוב
לצפייה בסרט המלא מדובב לרוסית – Смотреть полный фильм с русским дубляжем
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הסרט המלא מדובב לרוסית
נעבור לאקרן עצמו
הסרט מתאר זוג ברסלברי חשוך ילדים, מלי ומשה, חוזרים בתשובה טיפוסיים, הנתקלים בקשיים שונים, לקראת ובמהלך חג הסוכות. אין להם כסף לצורכי החג, לארבעת המינים או לרכישת סוכה. המצב הכלכלי הרעוע נולד מהחלטת המשגיחים בישיבה שלא להעניק לשולי את המלגה החודשית שכן הוא לא הפגין לאחרונה נוכחות מספקת(…) בצר להם מודיע הבעל לאשתו בביטחון מוחלט: “ה’ לא מילא את בקשתנו מכיוון שלא התפללנו מספיק!”. אין ברירה, הם מסיקים. חייבים להתפלל יותר בשביל להשיג את ה’שפע’ המבוקש. ואכן התפילה עשתה את שלה (לטובת אותם שלשה שטרם צפו בסרט, אני לא מפרט כאן את העלילה במלואה). והם מצליחים להתארגן לחג אף מעל הצפוי.
שעה לפני כניסת החג מגיעים בהפתעה גמורה שני חברי עבר של משה מאילת (פושעים נמלטים…). השניים, טיפוסים מפוקפקים ורחוקים כרחוק מזרח ממערב מהעניין הדתי-חסידי, לא מתחברים בעליל לקטעים הרוחניים ששולי מנסה להחדיר להם. זאת לעומת האוכל ובמיוחד בקבוק היין אליהם הם התחברו בצורה מושלמת. כמובן ששולחן החג לא ממלא את הציפיות של הזוג ובמיוחד של מלי, מה שמשרה עליהם עצבות מסויימת. אולם אל דאגה, העצב לא מנצח זמן רב, שכן העצבות, כידוע, היא החטא החמור ביותר. מלי מזהה שה’ מנסה אותם ובודק את מידת הכנסת האורחים שלהם, ממש כמו את אברהם ושרה שגם להם לקח זמן רב לזכות בפרי בטן. גילוי זה, מפיח בהם רוח חדשה שבעזרתה הם משתדלים לעמוד בכל הקשיים ששני האילתים המפוקפקים מערימים עליהם (בחן רב). בנוסף, משה מגלה שהסוכה בה הם משתמשים לא הופקרה ממש על ידי הבעלים הקודמים שלה כפי שהוא סבר בתמימותו מעיקרא, מה שמסביר בצורה ישירה את כל ה’דינים’ שנחתו על מיכל ושולי שלנו. כאשר נמחל לשולי בלב שלם הגלגל מתהפך והשפע חוזר לזרום. בהמשך העלילה, העניין חוזר על עצמו עד לתשובה מוחלטת והנס המיוחל (נחמן קטן וחדש).
קצת על הדמויות
שולי רנד ורעייתו מיכל עושים את העבודה בצורה המשכנעת והמוצלחת ביותר. הבעות הפנים של שולי מדוייקות בצורה מדהימה. כעס, עצב או שמחה פשוט קורנים ממנו ונכנסים ללב הצופים במסלול ישיר. כששולי צועק לה’ ביער, כל עצי השדה – כמו היושבים באולם – מזדעזעים ת”ק פרסאות על ת”ק פרסאות (וכנראה שאף אלוהים בכבודו ובעצמו…). כשמלי עצובה גם לי פתאום יש חשק להזיל דמעה או שתיים.
ההומור והסלנג העכשווי, הישראלי כמו גם הברסלבי -“ה’, אתה מה זה צדיק”- מצויין. ובעניין זה ראויים במיוחד לציון החברים של משה – גרסה משודרגת של שמשון ויובב האגדתיים (הזכורים לכולנו מהמשפט האלמותי: “פינוקיו, אנחנו חברים שלך”), שכאמור למעלה נוחתים על הזוג שלנו בערב החג. דמויות מוקצנות מאד המוסיפות צחוקים רבים במהלך הסרט. יחד עם זאת לא ממש ברור לי מדוע צריך להציג את האנטי-תזה לחסיד הברסלב בצורה כל כך נלעגת ונצלנית-פרזיטית. יתכן שיש כאן מעין תעמולה דתית אפולוגטית המשתמשת במשחק של הפוך על הפוך – אתם (החילונים) מאשימים אותנו (תלמידי הישיבות) בפרזיטיות. תראו את עצמכם!
אם זוהי אכן הכוונה היא הופכת את העניין למעורער ותמוה ביותר ואולי אפילו: מעצבן. היעלה על הדעת שדמות החילוני הממוצע אמורה להיתפס על ידי הצופה כדמותם של שני פושעים נמלטים? בשל תהיה זו אני מעדיף לוותר (לטובתם של יוצרי הסרט. תמסרו להם שהם חייבים לי) ולקחת את העניין יותר בקלילות ואם לוקחים את זה ככה – הם ממש מצחיקים אותי.
המסרים הדתיים
כפי שבוודאי כבר הצלחתם לחוש מבין השורות, הקשרים בין האדם המאמין לבורא עולם, המקח והממכר, החטא והעונש, העמידה בניסיון והשכר, הסיבה והתוצאה כפי שהם מוצגים בסרט הם שטחיים ביותר, ורחוקים מאד מלהתחיל לתאר את המציאות הדתית המורכבת מלאת הטשטוש והערפל. עד כמה שידוע לי, רמת השגחה גלויה כל כך כבר לא שוררת בעולמנו מאז ימי הנדודים של בני ישראל במדבר סיני (טוב, אם אתם לוחצים, יש סיפורים כאלה גם במשנה, בגמרא ובדף השבועי של חב”ד…). משה ומלי יודעים בדיוק מה עליהם לעשות – להתפלל חזק יותר או לעמוד בנסיון, ואף רואים בודאות את הסיבות שהובילו אותם למצבים קשים. בנוסף, הניגוד בין זוג הדוסים ושני הפושעים לא הוגן בכלל. זה באמת לא חוכמה שהדוסים יוצאים הטובים בסרט. אבל נראה לכם שניתן היה לעשות סרט מוצלח בו הברסלבר התמים עומד מול המֵחַקֶר המתפלסף ומנצח אותו בקלילות רבה כזאת? אתמהה2.
מצד שני מדובר בסך הכל בסרט, ולמרות שנראה שיוצריו מנסים לחנך אותנו לאהבת ה’, צידקתו וכדאיות קיום המצוות ברמה הרדודה ביותר, הצלחתי להתעלם מכך ולהנות ממנו. אתם שואלים איך? – ממש כמו שהייתי יכול ליהנות מדמות הילד הנצחי פיטר פן, הפייה של פינוקיו או מכל דמות אגדית בסרט אחר – וזאת מבלי שתפריע לי העובדה שהם לא קיימים במציאות. החלום עשה לי את הסרט. הוא לקח אותי למחוזות רחוקים ולשאיפות כמוסות למציאות פשוטה ונהירה כמו שהיא מופיעה בסרט. זהו מצב של דרגת השגחה כל כך צמודה עד שהיא נוגעת כמעט בתופעה הגובלת לה: הנבואה. מי לא יחפוץ בשובה של הנבואה? אין ספק שמציאות כזאת תהיה הרבה יותר פשוטה ובהירה ויהיו שאף יראו אותה כעדיפה.
בהתבוננות נוספת (ואחרונה, אני מבטיח) אולי המציאות הרוחנית הפשוטה, בעלת החוקים הנוקשים והברורים המתוארת בסרט אינה האידאלית מבחינתי. היא נראית קצת משעממת. הלמציאות כזאת אנחנו שואפים? האם אני באמת מוכן להתפלל לה’ בכל כחי רק בשביל לקבל בהפתעה אלף דולר? האם ויתור על הממון הרב והבנה שהוא לא הדבר החשוב ביותר אינם עדיפים? האם אני באמת רוצה להבין את הנהגת העולם? אני ממש לא בטוח.
נכתב ע”י ד. ר.