יחד, עליהם להסתנן ליחידה הצבאית המיוחסת והמכובדת, השירות האווירי המיוחד הבריטי (SAS), כדי להפיל קבוצה של חיילים מתנקשים ואת מנהיגם, ספייק (קלייב אוון) לפני שמעשיהם יצרו משבר בינלאומי.
האקשן המסחרר של הסרט יחידת עלית לוקח אותנו למסע על פני המרידיאנים, ממקסיקו לאוסטרליה, מפריז ללונדון, לעומאן ולוויילס. הסרט שואב השראה מרב המכר העיון השנוי במחלוקת של רנולף פיינס “אנשי הנוצה”.
יחידת עלית לצפייה ישירה, הסרט המלא.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של ערן לסרט יחידת עלית
הסיפור סובב סביב דני (ג’ייסון סטיית’האם), מומחה למשימות בלתי אפשריות שפורש מהפעילות כשאחת מהזריקות שלו מתקלקלת. דני, הגולה באוסטרליה, חייב לחזור כדי להציל את המנטור שלו, האנטר (רוברט דה נירו), אסיר במעונו של שייח’ ערבי לאחר שמעילה כסף על הריגת כמה מחברי הכוחות המיוחדים הבריטיים מבלי לעשות לו את העבודה.
כדי לשחרר אותו, דני מסכים לבצע את משימתו של הנטר, בסופו של דבר מול אחת היחידות הקרביות המאומנות ביותר בעולם. העבודה לא תהיה קלה בכלל כי ספייק (קלייב אוון), חבר SAS לשעבר שנחוש להגן על עמיתיו לשעבר, יעמוד בדרכו.
אין הרבה מה לומר על הסרט, כי הכל הוא רצף של יריות, מרדפי מכוניות, קרבות יד ביד ופיתולים שמתחלפים עם מספיק השראה כדי למנוע מהצופים להסתכל בשעון במשך השניים. שעה (ות. הכותבים מנסים לסבך את הדברים (החוזה מחייב את דני להשיג הצהרות מוקלטות מסוימות מהקורבנות לפני שיהרגו אותם בדרכים שעלולות להיראות כתאונות), אבל כמו בכל סרט מהז’אנר הזה, הרגעים חוזרים על עצמם. מה שכן, נראה שיחידת עלית לא יסתיים: בדיוק כשחשבתם שכל הבעיות מסודרות ודני יכול סוף סוף לחזור לחברתו באוסטרליה (בכפוף לכמה פלאשבקים מעצבנים), הנה משהו אחר לעשות או להופיע קטע חדש של מידע או מישהו לא רוצה למות ושלום.
העימות אולי הוא אקשן שראיתם, בצורה כלשהי, בעבר, אבל רוב הסיכויים שאם אתם מעריצים של ג’ייסון סטיית’האם, לא תצאו מאוכזבים מהסרט. השחקן אפקטיבי כמו תמיד בהפקות האקשן שלו, גם אם כושר ההבעה שלו מצטמצם לקפל בין הגבות, כל כך נוכח שאתה אומר שהוא נולד עם זה. לרוברט דה נירו יש כמה סצנות מצחיקות (ושורות כמו “החיים הם כמו כשאתה מלקק דבש מקוץ”) והוא גם נותן כמה ראשים בפה שהוא רק משחק בסרט אקשן. בעקבות עקבותיהם, גם קלייב אוון אינו מביע ביטוי יתר…
לסרט יש עלילה אמינה ואקשן מובנה היטב, למרות שהוא מתחיל קצת להשתגע בחלק השני, וג’ייסון סטאת’ם עושה את עבודתו כמו הספר, שהוא להעביר כדורים וראשים לפיות יריביו, בעוד קלייב אוון הוא מוכיח כיריב אדיר. באופן פחות גלוי, רוברט דה נירו תורם תרומה שנונה, ומספק כמה שנינות צנועה בין צילום לצילום. כתוצאה מכך, הסרט הוא מה שהוא רוצה להיות ותו לא: סרט אקשן הגון שלא מתכוון לטלטל לא את העולם הפוליטי ולא הקולנועי.
הבימוי של גארי מקנדרי ערני ומצועד, אבל הכאוס בתסריט הופך הכל למעייף עשרות דקות לפני הסוף. חמש את עצמך בסבלנות: הכל טוב שנגמר בטוב!
