עם זאת, כאשר לוסי גריי שובה את תשומת הלב של כל פאנם על ידי שירה באומץ במהלך הטקס, סנואו מרגיש שיש לו סיכוי. בשילוב האינסטינקטים שלהם וחוש פוליטי מולד, סנו ולוסי מתחרים נגד הזמן כדי לשרוד.
משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של ערן לסרט משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר
אחרי ששני הסרטים האחרונים בזכיינית לא הצליחו לעמוד בציפיות, הנה פריקוול שמרחיב את היקום של משחקי הרעב, ומחזיר אותנו אחורה בזמן כאשר מרד המחוז הראשון צולל את פאנם למלחמה כוללת. כאן אנו פוגשים את קוריולאנוס סנואו הצעיר (טום בלית’), שמשפחתו חיה במצוקה לאחר מותו האכזרי של אביו במלחמה עם המחוזות. גאה, שאפתנית וחסרת מצפון, קוריולאנוס מוכן לעשות הכל כדי להרשים ולהצליח, והנה מגיעה ההזדמנות המושלמת: במהדורה העשירית של משחקי הרעב, הוא נבחר להיות מנטור ללוסי גריי ביירד (רייצ’ל זגלר). , מחווה מהמחוז ה-12.
קוריולאנוס יודע שללוסי השברירית אין סיכוי מול המחוות הקטלניות מהמחוזות האחרים, אבל הוא מוצא דרכים גאוניות יותר להפוך את האישה הצעירה לחיזיון, וזה בדיוק מה שקאסקה הייטבוטום (פיטר דינקלג’), היוצר של המשחקים, הרצונות ועוד הנבחרים של מנהל המשחק Volumnia Gaul (Viola Davis), חוששים יותר ויותר שהפופולריות ההולכת ופוחתת של האירוע האכזרי הזה תוביל לביטולו על ידי מנהיגי פאנם.
סיכון גדול בסרטי המשך הוא להעתיק יותר מדי אלמנטים מהחלקים הקודמים ולהסתמך על המוכר לרעת ההפתעות והחדש. אולי הנכס הגדול של הפריקוול הוא שלוסי, בסיוע קולה של זגלר (בל נשכח שהיא זכתה לתהילה עולמית לאחר שכיכבה ברימייק האחרון של המחזמר West Side Story), היא נוכחות ראוותנית יותר מזו של היעיל והשקט. קטניס.
עם שמלה מהודרת והאומץ להשיק שיר מתריס במנהיגי פאנם במהלך הטקס שהופך אותה למחווה, נראה שלוסי נועדה להיות דמות שונה מקטניס ככל האפשר. למרות שלזגלר יש כישרון מוזיקלי שאין עוררין על כך, התערובת של קלות דעת, פיתוי, חוסר חיזוי ומניפולציה שבה היא מחמשת את דמותה הופכת אותה לבלתי סבירה משהו בהקשר הדיסטופי. זה כמו לקחת לורדנה צעירה (הזמרת) ולצפות שהיא תשכנע במוקש…
היתרון הגדול של הסרטים הראשונים היה שהשטח עליו נלחמו המחווה נשלט לחלוטין על ידי מנהלי המשחקים, תוך הדגשה עקובת מדם של העובדה שלמחוזות אין כוח בהשוואה לקפיטול. כל עימות וכל מוות הודיעו רק על דבר אחד: מרד הוא בלתי אפשרי, ופעולות התגמול של הקפיטול, המחזיק בכוח מוחלט, יהיו קטלניות…
בפרקוול יש לנו גרסה מינימליסטית של המשחקים: בעצם הם מתרחשים ב- סוג של קרקס רעב קומוניסטי. למרות זאת, החלק שבו המחוות עומדות זו מול זו הוא בהחלט המרהיב ביותר בסרט כולו.
לרוע המזל, התסריט מפריע מאוד בשליש האחרון, בו אמור קוריולאנוס להפוך מהצעיר השאפתני שמסכן את עתידו כדי להציל את לוסי, לזה שיהפוך למנהיג חסר הרחמים והסוטה בגילומו של דונלד סאתרלנד ב. ארבעת הסרטים הקודמים. מבחינה פסיכולוגית, החלק הזה לא רק בלתי סביר, אלא גם מתסכל, נראה שלדמות יש שתי מהירויות (“טובות” ו”רעות”) ושהוא עובר מאחת לשניה בלחיצת כפתור פשוטה…
באופן מפתיע, הסרט אימץ פורמט מוזיקלי, עם הפסקות שירים תכופות, וכתוצאה מכך שילוב בלתי צפוי של ז’אנרים. הבחירה הסגנונית הזו הרגישה יותר כמו סרט ילדים מאשר האווירה הדיסטופית והקשה שציפיתי לה מהסדרה.
מסקנת הנרטיב הייתה מעורפלת ומעט לא מספקת, והותירה מספר שאלות ללא מענה. היה לי גם קשה ליצור קשר עמוק עם הדמויות, מה שהשפיע על העיסוק הכללי שלי בסיפור.
לסיכום, משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר חרג באופן משמעותי מהטון של קודמיו. הסטייה הזו הביאה לסרט שמבחינתי הרגיש ממוצע ומעט מאכזב. למרות אהבתי לסדרה, אם תינתן לי הבחירה שוב, הייתי מהסס לצפות בסרט הזה. זה סרט שעשוי לסקרן מעריצים הסקרנים לגבי תפיסה אחרת על היקום של משחקי הרעב, אבל אולי לא יהדהד עם אלה שמחפשים את האינטנסיביות והדרמה של הטרילוגיה המקורית.
