ברגע של זעם, סם שוברת את הצנצנת ומשחרר כוח דמוני הודי עתיק שחוטף את טמירה. סם מאתר את המפלצת בניסיון לחלץ את חברתה, אך הישות הדמונית חודרת למוח שלה, ומעוותת את המציאות שלה עם חזיונות מפחידים. הקרב מעולם לא היה קרוב יותר, וסם חייבת לגייס את כל כוחה כדי לשים קץ לטרור.
מוציא ת’נשמה לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של עדן לסרט מוציא ת’נשמה
“ממוציא ת’נשמה” עוקב אחר סיפורה של סמידה, המכונה גם “סם” (בגילומה של מייגן סורי), נערה אמריקאית ממוצא מזרח הודי, הנאבקת בין הרצון להשתלב בחברה המערבית לבין הלחץ לשמר מסורות תרבותיות של המשפחה שלו.
אמה, פוארנה (בגילומה של נירו באג’ווה), היא אישה בעלת שכנוע מוצק ומתעקשת שסם ישמור על שורשיו התרבותיים, בעוד שאביו, אינש (בגילומו של ויק סהאי), נוקט בגישה גמישה יותר. בבית הספר, סאם מתרחק יותר ויותר מהתרבות שלו ומנסה להשתלב עם חבריו המערביים, ומפתח מערכת יחסים מתחילה עם ראס (בגילומו של גייג’ מארש). עם זאת, שינוי הגישה הזה מרחיק אותה מטמירה (בגילומה של מוהאנה קרישנה), חברתה הטובה לשעבר ועוד סטודנטית ממוצא מזרח הודי. טמירה, שהפכה לדמות מודרת, נושאת איתה צנצנת חידתית. הנוכחות המסתורית הזו של הצנצנת מעוררת את דאגתה של המורה שלהם, ג’ויס, בגילומה של בטי גבריאל. לילה אחד, טמירה מאכילה את הצנצנת בבשר נא, אבל משהו בפנים מתחיל לקלקל אותו. למחרת בבית הספר, בניסיון לעזור, סם שובר את הצנצנת, ומשחרר את הישות העל טבעית שחוטפת את טמירה. מנקודה זו ואילך, סם מתחילה להטיל אימה על ידי הישות, וניסיונה הנואש להציל את טמירה ולהבין את טבעה של הישות מוביל אותה למקומות חשוכים ומסוכנים, כולל ביתו הנטוש של סטודנט הודי אחר, קארן, שמת תחת נסיבות מסתוריות עם משפחתו. הנרטיב של הסרט מסתחרר לספירלה עזה של פחד וחידות כשסם מנסה לפענח את התעלומה ולהציל את חברתו, מתמודד עם המאבק הפנימי שלו וכוחות על טבעיים מפחידים.
מייגן סורי, המגלמת את סם, נותנת הופעה יוצאת מן הכלל. הקונפליקט בין רצונה להתאים את עצמו לנורמות התרבותיות המערביות לבין הלחץ לשמר את מסורות משפחתה מתואר בדיוק וברגישות מרשימים. Neru Bajwa בתור אמא Poorna ו- Vik Sahay בתור האב Inesh משלימים את הדינמיקה המשפחתית ומוסיפות עומק לסיפור.
האינטראקציה בין סם לחבריו ללימודים היא רובד נוסף של הנרטיב שראוי לתשומת לב. מערכת היחסים שלה עם ראס, בגילומו של גייג’ מארש, והניכור שלה מחברתה הטובה לשעבר, טמירה, בגילומה של מוהאנה קרישנה, מתוארים בעדינות ובמורכבות שמוסיפה ערך להפקה כולה.
הסרט מאופיין בהיבט ויזואלי מבוצע היטב. התמונה לובשת גוונים כהים ותוססים, ומגדירה את הסצנה המתאימה לסרט מתח עם אלמנטים על טבעיים. האווירה האפלה עוזרת להגביר את המתח ולהעצים את תחושת אי הנוחות בזמן הפעולה. גם עיצוב הסאונד ממלא תפקיד מפתח בבניית האווירה הזו, מגביר את המתח ומוסיף שכבה נוספת של מסתורין לחוויה כולה. צלילים נמוכים וצלילים עדינים עוזרים לשמור על מצב ערנות מתמיד, ובכך מעשירים את החוויה החזותית והשמיעתית של הצופה.
למרות שהסרט זכה לביקורות מעורבות מהמבקרים, עם ציון מתון אי אפשר לזלזל בהשפעתו על ז’אנר האימה. הסרט בולט בגישתו הייחודית והאמיצה לנושאים של הגירה, זהות תרבותית והמאבק בין שימור מסורות לבין הצורך להיטמע בתרבות חדשה. ההכלה הזו בין פולקלור הינדי מסורתי לבין המציאות המסובכת לעתים קרובות של חיי המהגרים באמריקה מציעה זווית ייחודית בחקר הטרור העל טבעי.
הסרט מעז לשאול שאלות קשות על מה זה אומר להיות לכוד בין שני עולמות, כמו במקרה של הגיבור סם. החוויה שלו, בשילוב אלמנטים על טבעיים, הופכת את מוציא ת’נשמה למסע מותח ומותח שנותר מעוגן במציאות הרגשית של דמויותיו. האיזון העדין הזה בין מרכיבי אימה מסורתיים לנושאים חברתיים עכשוויים הודגש והושבח בביקורות חיוביות רבות, למרות שגם הסרט עצמו זכה לביקורת.
קהל ומבקרים הגיבו אחרת למיזוג זה של אלמנטים תרבותיים ונושאים אוניברסליים, כאשר חלקם שיבחו את החדשנות והרלוונטיות החברתית, בעוד שאחרים ציינו שניתן לשפר את הביצוע. עם זאת, מוציא ת’נשמה נותר דוגמה לאופן שבו סרטי אימה יכולים לשמש, לא רק להפחיד, אלא גם לעורר הרהור ודיון בנושאים חברתיים עכשוויים. הסרט הזה הוא ללא ספק צעד בכיוון הנכון לז’אנר האימה, ומוכיח שהטרור יכול להיות לא רק אינטנסיבי ומטריד, אלא גם עמוק ומשמעותי.
מוציא ת’נשמה אינו מגביל את עצמו להיותו רק סרט אימה, אלא מעלה על הפרק נושאים כמו זהות, מסורת ויחסים אנושיים. האלמנטים העל טבעיים מוסיפים עוד מסתורין ומתח לסיפור. השחקנים לוקחים על עצמם את תפקידיהם בכנות יוצאת דופן, והבימוי והנושאים מוסיפים עומק לסרט, מה שהופך אותו לבלתי נשכח עבור הצופה.
מוציא ת’נשמה משלב סיפור מרתק עם משחק אותנטי באווירה מלאת מסתורין והתרגשות. זהו סרט ששווה צפייה בשל גישתו יוצאת הדופן לז’אנר האימה.
3 כוכבים ואולי אפילו 4
