מול אויב מסתורי וכל יכול, איתן נאלץ לשקול את העובדה ששום דבר אינו משנה יותר מהמשימה שלו – אפילו לא את חייהם של אלה שהכי אכפת לו מהם. בדרך הם נתקלים בבעלי ברית חדשים ומסקרנים ויריבים אדירים. איתן מתאחד עם סוכנת MI6 לשעבר, אילזה פאוסט, ששומרת על אג’נדה משלה אך מוכנה לשתף פעולה למען הכלל. הם גם מצטלבים עם מתנקש אניגמטי ומיומן שנאמנויותיו עדיין לא ברורות. סוף הסיפור לא מסתיים והצופים יצטרכו להמתין לפרק השני של הסרט.
משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות חלק ראשון לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של אלון לסרט משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות חלק ראשון
אני אוהב מאוד סרטי אקשן אבל האמת שלא ממש התחברתי לסרט משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות חלק ראשון. ההגזמה וחוסר המציאות של האקשן נמצאים כאן בבית. הבעיה הגדולה של כמעט כל הסדרה משימה בלתי אפשרית היא שמככב בה טום קרוז, לפי דעתי, כוכב הוליוודי אבל בשום פנים ואופן לא שחקן מעולה כי אין לו מגוון רחב ומגוון של תכונות כמו שחקנים אחרים בדורו, אדם שמעולם לא ממש נכנס לדמות…
העובדה שטום קרוז עושה את הפעלולים שלו לא נראית לי ראויה לשבח, בגלל זה הם פעלולנים, שאין להם שום דבר במשותף עם צילום, הם עובדי יום עם עור צרוף שמש שבעבור פחית בירה ו-50 דולר, קופצים. האופנועים שלך לתוך צוללות. הסדרה הפכה להיות ארוכה מדי וחוזרת על עצמה, עם עלילות ותבניות שיכולות להיכתב על ידי תלמיד חטיבת ביניים או אולי אפילו פעלולן. דרושה גישה רעננה וחדשנית, וזה יתחיל בשינוי של טום קרוז מהתפקיד הראשי, לתת לו להיות פעלולן, לעשות סיבוב משולש מגורד שחקים.
בשוד קטלני אנו מוצאים סיפור שמצליח בחוסר התוחלת להתגבר על הריקנות עם עלילה מלאכותית שבה הכל מתפתח בקצב מהיר, ללא משקל רגשי, קצב שבוודאי יזכה להערכה רבה על ידי הקהל לבוש אימונית.
האכזבה הגדולה ביותר הייתה מה שנקרא “הפעלול הגדול ביותר בתולדות הקולנוע”, שנמשך רק דקה והוא למעשה קפיצת הפינגווין הקיסר מהצוק, אותו הראו בטריילר, שרואים שם שזה כל הפעלול. הם אפילו לא הראו איך הוא הצליח להדביק את הנחיתה שלו לחלון הרכבת. בנוסף יש לא מעט רגעים שבהם הכל עוצר כדי לתת לקרוז לבצע את הפעלולים שלו, מעין הפסקות ארוחות במהלך כמעט שלוש שעות, גם הבמאי ריחם עלינו ואני מודה לו על ההזדמנות הזו.
קרב היד ביד הוא מביך שעומד בפופולריות של הסדרה, במיוחד הריקוד על הגשר בוונציה, כי זה היה זה, לא היה עימות גדול, אפשר היה לראות את הכוריאוגרפיה המבוצעת היטב, לא רגע אחד נתן לך תחושה של לחימה אמיתית, חיכיתי לשמוע את הבמאי אומר: “חתוך, חתוך”. גם לא הבנתי למה אם אתה רוצה להילחם אתה חייב לעלות על גג, על כל גג. בשלב מסוים צחקתי על המופיעה הצוללת הרוסית עם צוות של רוסים, שדיברו אנגלית עם מבטא רוסית… לא משנה, הרוסים דיברו אנגלית מושלמת, האמריקאים השיגו את מטרתם ורוסיה התיישבה.
וגבריאל? נבל מגוחך שיודע רק להניף סכין, כלומר מכסחת דשא רגילה שנראה כי הוא מאמין שהמכשיר שלו יכול לחזות את העתיד, ומציג תחזיות נועזות שמתבררות כנכונות ללא סיבה אחרת ממה שהוא אמר להן. הרעים לפני כן היו בממד אחר, הם לא היו הוליגנים בכפכפים. יש גם דמויות משניות שצוירו בצורה גרועה באותה מידה שמבזבזות יותר מדי זמן בדיבור על האיום האפוקליפטי (שהוא למעשה די מעורפל) של בינה מלאכותית.
אני יכול לתת רק 3 כוכבים לסרט זה.
