הבוגימן לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של עדן לסרט הבוגימן
בעולם האפל של אגדות וסיפורי מפלצות, יש יצור שתמיד גרם ללבות של ילדים לרעוד. הדמות האגדית הזו מקבלת חיים חדשים בסרט הבוגימן 2023, שמנסה להגדיר מחדש את הפחד עצמו.
הסרט בבימויו של רוב סאבאג’, יוצר קולנוע הידוע ביכולתו להפוך את השגרתי למפחיד, מבוסס על תסריט שנכתב על ידי שלישיית סקוט בק, בריאן וודס ומארק היימן. העיבוד שואב השראה מרומן באותו שם מאת סטיבן קינג המפורסם, שיצא לאור בשנת 1973. עם הזמן, סיפור זה הפך לסמל לז’אנר האימה, כשהוא מוכר בזכות גישתו החדשנית לנושא הפחד האנושי.
בדמיון החדש הזה, התפקיד הראשי מגיע לסופיה תאצ’ר, שחקנית צעירה ומוכשרת, שמככבת לצד כריס מסינה, ויויאן ליירה בלייר ודיוויד דסטמלכיאן. קבוצת השחקנים האקלקטית הזו נקראת להביא לחיים תסריט נועז המבקש לשלב אלמנטים קלאסיים מז’אנר האימה עם גישה רעננה ועכשווית.
סיפור הסרט מפגיש אותנו עם עולמה של משפחת הארפר, אב ושתי בנותיו, אשר מתמודדים עם טרגדיה משפחתית – מותה של אמם בתאונת דרכים. למרות האווירה הקודרת, הם מנסים למצוא איזון בחיים החדשים הללו, המסומנים בהיעדר וכאב. עם זאת, נראה שהבית שלהם רדוף על ידי נוכחות אפלה, מפלצת לילית שניזונה מהפחד והפרנויה שלהם.
רוב סאבאג’, הבמאי שזכה לתהילה בזכות הפקות אוונגרדיות כמו “מארח” ו”דשקאם”, מפנה את תשומת לבו לאתגר חדש, ומציע לשנות את תפיסת הקהל לגבי מהו סרט אימה. במובן הזה הוא מצליח ליצור אווירה מעיקה, שבה צבעים כהים שולטים בכל פריים, גם במהלך היום.
דמויות הסרט נאבקות בפחד שלהן ובנוכחות המפחידה של האיש בשחור. אולם תוך כדי כך נראה שהסרט נופל במלכודת של נוסחה שחוזרת על עצמה הנשענת על סדרה של הפחדות צפויות וסיום שמותיר הרבה לרצונך.
אחד ההיבטים המעניינים ביותר בסרט הוא הופעתו של דיוויד דסטמלכיאן, שמביא מימד חדש לדמותו של לסטר. בסיפור המקורי, לסטר הוא דמות משנית, אבל דסטמלכיאן הופך אותו לנוכחות בלתי נשכחת ומפחידה.
נראה ש”הבוגימן” סובל מחוסר קוהרנטיות בטון ובגישתו לז’אנר האימה. מצד אחד, סאבאג’ מנסה להשאיר את חותמו האישי, תוך שילוב אלמנטים מודרניים וחדשניים. מצד שני, נראה שהסרט נלכד במעגל של חזרות וקלישאות, מה שמערער את החדשנות והאומץ שהוא מציע. עם כל חוסר השלמות של הסרט הוא מצליח לשמור על הקהל במתח מתמיד, בזכות מיומנות הבימוי של רוב סאבאג’. המאסטר משתמש במומחיות בטכניקה של מרחב שלילי ומשנה פרספקטיבה, תמיד רודף אחרי הרגע המושלם להכות ברגע האימה האינטנסיבי ביותר.
נקודת המוצא של הסרט היא מותה הטרגי של אם משפחת הארפר. בצורה עצובה אך אלגנטית, סאבאג’ וצוות ההפקה שלו מצליחים ליצור תחושת אובדן מוחשית שנמשכת לאורך כל הסרט. הצבעים הכהים והאווירה הקודרת מדגישים את התחושה הזו של חוסר תקווה ועצב.
אבל במרכז הטרגדיה הזו עומדות הדמויות. הארפר, מטפל, בגילומו ברגישות של כריס מסינה, מנסה לנחם את בנותיו, בגילומן של סופי תאצ’ר וויויאן ליירה בלייר המוכשרות. הדינמיקה המשפחתית הזו מביאה לסיפור מורכבות ועומק שחורגים מהתסריט הרגיל של סרט האימה.
עם זאת, החולשה הגדולה ביותר של הסרט נעוצה בהצגתו של האנטגוניסט הראשי שלו – הבוגימן. למרות שלדמות המיתולוגית הזו יש פוטנציאל להיות מפחיד באמת, נראה שהגישה של סאבאג’ מוגבלת על ידי מספר קלישאות ומוסכמות ז’אנר. למרות החסרונות הללו, דייוויד דסטמלכיאן עושה עבודה טובה מאוד בתור לסטר, ונותן הופעה חידתית ומשכנעת.
אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור כל סרט אימה הוא למצוא איזון בין אימה פנימית לבין מרכיבי סיפור ודמות. הבוגימן שואפת למצוא את האיזון הזה, ולמרות שזה לא תמיד מצליח, המאמץ שלו ראוי להערצה. יתרה מכך, הסרט בולט במשחקו החכם עם אור וחושך, ומצליח ליצור אווירה של אימה עמוקה. משחק הצללים הזה, שהוגבר על ידי עיצוב ההפקה של ג’רמי וודוורד והצילום הכובש של אלי בורן, הופך את החושך לדמות משלו.
אבל, כוחו האמיתי של הסרט אינו טמון במרכיבי האימה שלו, אלא בטיפול הרגיש שלו עם נושאי האובדן והאבל. רוב סאבאג’ משתמש במבנה הסיפורי של התסריט כדי להדגיש את הנושאים הללו, ומתייחס אליהם בצורה בוגרת ומהורהרת.
למרות כל הפגמים שלו, הסרט שווה צפייה בשל המחויבות שלו לז’אנר האימה והדרך שבה הוא מאתגר אותנו להתמודד עם הפחדים שלנו. בסופו של דבר, הוא משמש תזכורת רבת עוצמה לכוחם של סיפורים להפחיד אותנו כמו גם לרפא אותנו.
אני יכול לתת בלב שלם 4 כוכבים לסרט זה.
