בעזרת תחבולות גאוניות, ז’יל ממציא מדי יום מילים בפרסית, שאותן הוא מלמד אחר כך את קוך, אבל היחסים המיוחדים בין השניים גורמים לקנאה בקרב האסירים והחיילים האחרים. כמה זמן אפשר לשמור את הסוד של ז’יל בסוד?
שיעורים בפרסית לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של לילך לסרט שיעורים בפרסית
סרטי השואה הפכו לנושא מאוד פופולארית בקולנוע העולמי. שנה אחר שנה, אנו רואים על המסך יותר ויותר גישות לפצע שעדיין פתוח מההיסטוריה שלנו. מדוע נוצרים כל כך הרבה סרטי על השואה? אולי כי זה מחזק את התקווה שלנו שלא יקרה עוד פעם. כי זה מזמין אותנו להתפייס הן עם העבר שלנו והן עם הצד הכי מרושע של הטבע האנושי. או אולי זה בגלל שמעט דברים מזיזים אותנו עמוק יותר ממפלצת מואנשת, כמו קצין גרמני שמציל חיים כשהמשימה שלו היא להרוג. ומעט דברים מרשימים אותנו יותר, כמו הדמיון הבלתי נדלה של האדם במרוץ ההישרדות, כאשר האב מגן על ילדו הקטן מאימת המחנה שבו הוא מוחזק בשבי בכך שהוא משקר לו. הכל, למעשה, משחק. תמים.
בשיעורי הפרסית, ממציא ז’יל, צעיר יהודי בלגי, שפה חדשה כדי לשרוד. כשהיא מנסה להימלט מצרפת הכבושה בידי הנאצים, ז’יל מציע לרזה, פליט אחר, את הכריך שלו בתמורה לספר פרסי יקר ערך אך חסר תועלת לחלוטין בהקשר הזה. ז’יל מחליף רק כדי לעזור לבן לוויה הרעב שלו, בלי לחשוד שהספר הזה יציל את חייו.
הנאצים תופסים את היהודים ומוציאים אותם להורג, אך ז’יל, שנמלט כאילו דרך אוזני מחט כדור, מתחנן שייחסכו אותו באומרו שהוא לא יהודי, אלא פרסי. הוא משתלט על זהותו של רזה, תוך שימוש בספר שזה עתה השיג כהוכחה.
כך, ז’יל זוכה למקום מיוחס במחנה אליו יילקח, שם לוקח אותו מפקד מסעדת העילית של הגרמנים, קוך, תחת חסותו להיות המורה שלו לפרסית. קוך מתכנן לפתוח מסעדה בטהרן לאחר תום המלחמה, שם הוא רוצה להתכונן. אז ידידות מוזרה פורחת בין ז’יל לתלמידו.
למרות שהשיעורים בפרסית מקרבים את השניים זה לזה, הסרט שומר אותנו במתח תמידי: מתי ז’יל יבקיע? כי הבעיה שלו היא לא להמציא שפה שתביא את הפרסית, אלא לזכור אותה. למרבה המזל, יצר ההישרדות שלו תמיד על הבמה, אז הצעיר היהודי נוקט בטריק גאוני נוסף – והנה, הבמאי ואדים פרלמן שיתף פעולה עם בלשן באוניברסיטת מוסקבה שהמציא כ-300 מילים שנגזרו משמות הקורבנות של אושוויץ.
בסך הכל, לסרט יש צורה בנויה ללא דופי: פריימים מורכבים בקפידה, שצולמו תמיד בזמן הנכון ביום, פסקול שובה לב, כמו גם ביצועים משכנעים של השחקנים. והנוף וכל התלבושת של הדמויות מרכיבים מחדש את האווירה של מחנה במפתח אסתטי אך אמיתי.
אבל המוסכמה שהסרט מציע לנו נמצאת על גבול האמינות, בקושי מצליחה לעמוד. קוך כל הזמן סקפטי שז’יל הוא באמת פרסי, אבל הוא לא מתאמץ הרבה כדי לוודא. מצד שני, הוא רוצה ללמוד כמה שיותר מילים בפרסית, בלי לקחת בחשבון דקדוק, כללי הגייה ועוד הרבה היבטים לשוניים – כאילו כל הסתירות הסיפוריות הללו יבלמו מצב שלא יאומן אחרת.
הנאצים מתוארים בפחות חייתיות מסרטים אחרים על השואה, יש ניסיון הומניזציה, יש לנו אפילו הזדמנות לראות כמה אידיליות ורכילות בקרב הקצינים הגרמנים. הרצף שבו קוך מתגלה לג’יל בפרסית הלא קיימת שלהם הוא של אבסורד שמוציא את הסרט ממלכודת הפאתוס. העובדה שיהודי סמוי מדבר עם נאצי מאולף פחות או יותר בשפה מומצאת, המבוססת על שמות העצורים במחנה, מפרודית ובו בזמן מאצילה את הכתם השחור הזה של ההיסטוריה.
מגיע לסרט זה 4 כוכבים
