כאשר פושע בשם רידלר מכוון לאליטה של העיר בשורה של תככים סדיסטיים, הרמזים שולחים את ברוס וויין לחקירת העולם התחתון, שם הוא פוגש דמויות כמו אשת החתול, הפינגווין/אוסוואלד קובלפוט, אדוארד נאשטון וקרמין פלקון. כשהראיות מתחילות להתקרב לבית ותוכניותיו של הנבל מתבררות, באטמן חייב ליצור מערכות יחסים חדשות כדי לחשוף את האשם, ולהפוך לסמל של תקווה בגות’אם.
באטמן לצפייה ישירה, הסרט המלא לא נמצא ביוטיוב
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של יונתן לסרט באטמן (2022)
אחת הבחירות החשובות ביותר שתסריטאי צריך לעשות כאשר כותבים על דמות שהוקרנה ומוקרנת מחדש היא הרגע המדויק בביוגרפיה ההיא שבו מתרחשת הפעולה בסיפור החדש. ובכן, בקושי אפשר למצוא רגע עדין יותר בכל הביוגרפיה של הגיבור מאשר בסרט הזה של מאט ריבס.
בגילומו של רוברט פטינסון, ברוס וויין הזה הוא לא מהאביר האפל, כשגדוד שלם של מדענים מוויין אנטרפרייז כבר מתחרה לייצר את הנשק הכי יצירתי שלו, ואפילו באטמן לא בטוח לגביו. יהיר, מאת בן אפלק מהחצי. -כשלים שהושקו בעשור האחרון על ידי Warner Bros. ברגע שהוא מגיע לבגרות, ברוס היה רק באטמן כבר שנתיים, ובעוד שההשפעות של מעשיו ניכרות בגות’אם רווי הפשע, הגיבור כבר תוהה אם משימתו הגיונית בקרב חסר סיכוי לכאורה.
בלי להיות סיפור מקורית, באטמן הוא סיפור של כמעט התחלות. ומנקודת המבט של האנטגוניסטים הפופולריים של הגיבור, זה באמת סיפור של מקורות. הפינגווין (אם לא ידעתם את התפקיד של קולין פארל לא הייתם מנחשים מי המבצע) הוא עדיין לא גנגסטר הקומיקס הכל יכול, The Riddler (פול דאנו מצוין) מפחיד את העיר עם החידות שלו ואשת חתול (זואי קרביץ) כל כך מוקדם בקריירה שלה שהיא מבלה חצי מהסרט שלה בלי מסכת פנים. בהקשר זה של התחלות, הבחירות שכל דמות צריכה לעשות מנהלות קרב ארוך במהלך העתידי שלה, הסרט מותיר את הרושם שהכל אפשרי. שבאטמן יהרוג מישהו, למשל, או שסלינה וברוס עדיין יוכלו להתחיל רומן אהבה, ולהשאיר את הכאוס של גות’האם לאיבוד בדמדומים.
הבעיה הגדולה בסרטי גיבורי על (למרבה הצער בעיה שמתעלמת ממנה עמוקות על ידי תסריטאים של הפקות האחרונות) היא ההיכרות שלהם. הקהל מכיר את הגיבור, את פילוסופיית החיים, את הנשק, את האסטרטגיות, את האינטראקציות עם האנטגוניסטים/בעלי ברית, ואם אתה חובב קומיקס, אתה מכיר את ההרפתקאות שלו עד הסוף. בהקשר הזה, קשה לעשות סרט שירתק ויפתיע, והבכורה ביום שישי עושה זאת בצורה מושכת יותר ממה שהיינו מצפים.
כנראה ההיבט החשוב ביותר של הסרט הוא המסר שמעבר להתערבות הטראגית יותר או פחות של הגורל, איננו אלא סך הבחירות שלנו ושהכמות הזו מתפתחת כל הזמן, כל מעשה מצטבר או פוחת. מתקרבים או מתרחקים מהרע. כל מרכיב ב”באטמן” הוא תוצאה של בחירה, מהשוטר המושחת שאחרי שהעמיד פנים שהוא מגן על החוק ברחובות גות’הם, ועד המאפיונר קרמיין פלקון (ג’ון טורטורו), או השופט שפוקח את עיניו לרווחה. תיק לסגור אותם לאחר.
אנו מאמינים שהבמאי עצמו הוא זה שהכי תיאר את הגרסה הזו של באטמן: “כוכב רוק מבודד בבית מגורים מפואר שהולך ומתדרדר לאט”. ואולי אף אחד לא יכול היה לשחק את באטמן הזה טוב יותר מרוברט פטינסון, שחקן שהקריירה שלו כמעט נהרסה בגלל ההשפעות הרעילות של סלבריטאים… וכן, אם תהיתם מה המסקנה, הבאטמן נמצא ב- באמת אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר בכל הזמנים.
