בינתיים, סונג גינג-סי, שוטרת הונג קונג העובדת במחלקת הפשע המאורגן, נעצרה בחקירתה נגד דונאקה מארק (קיאנו ריבס). דונקה הוא איש עסקים בעל השפעה רבה מהונג קונג, המארגן קרבות לא חוקיים בהם מוציאים סכומי כסף עצומים מההימורים שעושים אלה שמשלמים כדי לראות אותם באמצעות מערכת טלוויזיה פרטית וסגורה.
חוקי המאבקים האלה פשוטים: אין כמעט דבר שאסור. בחיפוש אחר הכוכב החדש שלו, דונקה מנסה לפתות את טייגר בהבטחה לכסף קל. בתחילה, טייגר דוחה אותו, ונשאר נאמן לטוהר ויושרה של אמנותו. אך כאשר בית המקדש בו חי המאסטר בו התאמן חי מאיים שיהרוס על ידי מפתחי נדל”ן, טייגר מקבל את הצעתו של דונאקה כדי להגן על מורשתו של אדוניו, לינג קונג טאי צ’י. טייגר הופך מיד לתחושה של לחימה בלתי חוקית, ומביס יריבים הנחשבים בכוחם הקטלני. אך לאט לאט מתחיל טייגר לגלות פן אפל, נטייה לאלימות. הקרבות שלו באליפות הציבור וולין וואנג הופכים יותר ויותר אגרסיביים, ומושכים את טייגר תשומת לב לא רצויה, אך גם בושה כלפי אדוניו.
למרות שנראה כי הוא אינו מסוגל לשלוט בנטיותיו האלימות, טייגר עדיין מסכים לשתף פעולה עם ג’ינג-סי על מנת להרוס את עסקי החיים והמוות הבלתי חוקיים של דונקה. אך ככל שכל קרב יהפוך כעת למאבק על חייו, האם טייגר יצליח להמשיך את כוונותיו הטובות ביותר תוך שמירה על הצד האפל של השליטה שלו?
קרב עד הסוף לצפייה ישירה, הסרט המלא ללא תרגום לעברית – יש תרגום מובנה באנגלית.
מצאת שגיאה? דווחו בתגובה בתחתית העמוד!
הביקורת של יונתן לסרט קרב עד הסוף
הדמות הראשית נאיבית, וכך גם התסריט שכתב קיאנו ריבס במשך חמש שנים, עם התפתחות צפויה מקצה לקצה, וקצת סכמטי. אבל הכל דוהה לנוכח סצנות הקרב בפועל. אשר ריבס מצלם בעיקר “מבחינה תצפיתנית”, מבחוץ, ומכניס אותנו למיקום הדמות שלו ולאלו שהוא מארגן עבורו קרבות על חיים ומוות בסרט. נשבנו מקצה לקצה על ידי סצנות הקרב. אולי מכיוון שלטאי צ’י יש פילוסופיה מיוחדת (טייגר משתמש באנרגיה הפנימית שלו ונלחם לכאורה במכות היריב, זה לא פוגע), ולכוריאוגרפיה יש נזילות קרובה למחול. טייגר חן, במקור פעלולן (גם במטריקס), קיבל כעת את התפקיד הראשי, ריבס קיבל השראה מהבחירה הזו, כי טייגר הוא נוכחות נעימה על המסך, דמות חדשה ומבורכת. ריבס מתקשה אף הוא, והראה שהוא כשיר לסרטו הבא השנה, 47 רונין. אבל אם נראה טייגר רוקד, ריבס תוקף בפראות, הטכניקה שלו קרובה יותר לקיקבוקס. הסיום מביא תנועת אמן, עליה איננו אומרים יותר, ומאפשרים לכם לגלות אותה, היא באמת שווה את זה!
קרב עד הסוף מוקדש לז’אנר לאמנויות לחימה בעל קהל רב, במיוחד אלה שנעשו בסגנון הישן, שבו סצינות לחימה יש בשפע לאורך כל הסרט. הסרט מופיע על המסך הגדול באותה שנה שבה ה”סרן הגדול” של קאר וואי וונג, אבל אם הסרן הגדול גרם לנו לחשוב על שירה, איש הטאי צ’י שולח אותנו לעתים קרובות למדי למטריקס. ואני חושב שזה נורמלי לחלוטין, בהתחשב בכך שקאנו איחד את שמו בזכות הסדרה הזו. הסרט מספר את סיפורו של טייגר, החניך היחיד בסגנון הטאי צ’י של מאסטר יאנג, נשמה תמימה אך בעלת נטייה ברורה לציית. מתוך רצון לעזור לאדונו, שהסתכן בכך שמקדשו ייהרס, אך גם משום שחיפש להרחיב את הבנתו ותרגול סגנון הלחימה, טייגר מעורב במאפיה של לחימה בלתי חוקית.
הבמאי בחר להציג את הדרך ליזום במאבק להשגת המטרה הסופית באמנויות הלחימה בשתי נקודות מבט: פיזיות ונפשיות. טייגר נבחר על ידי מארגן הקרבות הבלתי חוקיים הללו בשל התמימות המופגנת, אך גם בשל חוסר שביעות הרצון הטמון בו ואשר, ללא שליטה, יתפרץ ברגע מסוים ויביא לו ניצחון. וקיאנו, המגלם את הנבל דונאקה מארק, אינו עושה דבר מלבד לנצל את שתי התכונות הסותרות הללו. הציבור יכול להבחין רק בצד הרע של אומנויות הלחימה ובקלות שבה יכול יוזם ללכת בדרך הלא נכונה כאשר ניתנת לו סיבה להילחם.
קרב עד הסוף הוא פרויקט אישי של השחקן, בו שילב את התשוקה שלו לאמנויות לחימה עם המרד המאפיין אותו וניתן לראות אותו במבט חטוף. במהלך הסרט הייתה לי התחושה שאני צופה בסרט תיעודי על חייו של השחקן. למרות שאינני מכיר את אמונתו לגבי החיים, נראה כי מאבקו השקט של טייגר ומרדו נגד האיזון והרוגע שהציג המאסטר הם ההתפרצויות של קיאנו כנגד המכות החוזרות ונשנות שקיבל הגורל. נראה כי תבוסות, מכות ואז חידוש הקרב מראה את קיאנו צורח לכל החיים. זה משהו שהוא עושה בשלב כלשהו במהלך הסרט, ובמקרה זה הקפדנו על איכות השיניים שלו בשל שימוש במסגרת הקרובה מהצורך.
כמו כן, אציין כי הסיפור מדגיש גם את האיזון הפנימי של כל פרט, כמו גם את חוסר היציבות והמאבק המתמשך הדרוש לוויסותו. חובב מוצהר של אומנויות לחימה, קיאנו עשה הקבלה בין סיכוני החיים לאלה של אומנויות לחימה, כאשר הצד האפל מסתכן בהשתלטות על הפרט. לפעמים, כל אדם מסתכן במשיכה לצד השני, אפילו למטרה אצילית. לכן מצוין ההבדל בין שכיר חרב לאדם בעל מטרה נדיבה. גם אם בתחילה נראה שהמאזן נוטה לעבר כוח, בדרך מתברר כי הרצון להשיג מטרה זו מספק את הדרוש כדי לנצח בקרב.
אין ספק, סרט זה לא יזכה באוסקר, אך יש להעריכו הן כבכורה לבמאי והן על הכנות שבה נחשפו אמונותיו האינטימיות שלו לקהל הרחב, באופן קשה לרוב. אומנויות לחימה לא הומצאו מחדש, כשהמסורתיות היא יתרון שהבטיח להצלחה של ריבס. מהלך חכם נוסף יהיה להשתמש בשחקן לא ידוע בתפקיד הראשי, אדם שאינו מצטיין במראה פיזי, אך בעל סגנון לחימה מיוחד ודמות ייחודית שהוציאה אותו מהאלמוניות. כמו כן, קיאנו בוחר להיות הנבל של הסיפור, עם הופעות קצרות בסרט, חלקן אפילו קומיות וערוכות בעליל (הקרב האחרון), אלמנט שמוציא את ריבס שוב מהדפוס.
התרשמתי גם מפסקול, שהתברר כשילוב של מוזיקת קלאב סינית ומודרנית מודרנית, שירים שתמיד תואמים את מצב הרוח של הדמויות.
מבחינת הפרשנות, טייגר הו חן הייתה בעלת יוקרה מכובדת כשוליה ולוחמת מחתרת, שנעזרה בכך בתנועות הלחימה ובדמות הרוע המקסימה. באשר לקיאנו ריבס, הבנתי שזו הייתה בחירתו לשחק בסגנון מצויר, מהלך שיכול להיחשב למקורי על ידי שחקן שגילם תפקידים בז’אנרים שונים של סרטים, אך יכול גם להציק לעיניים. לצופה. כפי שרבים ישימו לב, קיאנו מסתדר טוב יותר כשחקן מאשר כבמאי, אך נותר לראות פרויקטים עתידיים. האותנטיות שהיא מוכיחה תוביל בעתיד לביסוס סגנון משלה: המעבר המהיר מסצנה אחת לאחרת, עם תנועות מצלמה פתאומיות, צילומי הגיבורים בחזית, המעבר מרגע אחד ליום אחר. מודגשים בבירור על המסך, שינויים פתאומיים מסצינות מדיטציה למוזיקת מועדונים, שימוש בטריקים מסוימים שיש להם את התפקיד לשעשע את הקהל, אירוניה והתפשטות מושגי חיים. כל זה יכול להוביל ליצירת סגנון בימוי מעניין, במיוחד מכיוון שקאנו היא אישיות חזקה, עקשנית ומקורית.
רוצח בעל נשמה טהורה אינו מתאים לסרטים שאסור לפספס כל החיים, אך זהו דגימה של סרט אומנויות לחימה שישמח את חובבי הסטייל וגם שמחה לאוהדי קיאנו, שחיכו זמן מה חזרתו של השחקן לעולם הקולנוע. וסוף הסיפור הוא חיובי, שמכוון את הצופים ליופי, אהבה ושלום!
סרט שלא היו לי התלבטויות להעניק לא 5 כוכבים.
